מאת עו"ד ג'ון גבע.

לבית משפט השלום בחיפה, הוגשה תביעתו של שמעון סיטבון (להלן: "שמעון"), שיוצג על ידי עו"ד נאצ'ו נאתכו, כנגד הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הדר"), שיוצגה על ידי עו"ד מרדכי גנות, מגנות-עמיקם משרד עורכי דין, ואשר שלחה הודעת צד ג' כנגד מוקד י.ה.ב אורנית בע"מ (להלן: "המוקד"), שיוצג על ידי עו"ד יוסף נחשון. פסק הדין ניתן בתחילת חודש ינואר 2008, על ידי כבוד השופט אברהם אליקים.

התביעה הוגשה בשל פריצה לעסקו של שמעון, חנות למחשבים וצעצועים (להלן: "העסק"), בה נגנב, לטענתו של שמעון, ציוד בשווי 83,780 ₪ (להלן: "הגניבה").

משסרבה הדר לשלם לשמעון את תגמולי הביטוח בגין הגניבה, בהתאם לפוליסת ביטוח לבתי עסק, שרכש אצל הדר (להלן: "הפוליסה"), הגיש תביעתו בסך 711,391 ₪, שכלל את שווי הציוד שנגנב, וכן נזק תוצאתי בגין אי תשלום תגמולי הביטוח, שלטענתו הוביל לקריסתו הכלכלית של העסק.

טענתה של הדר הייתה, כי אירוע הגניבה בוים על ידי שמעון, ולחילופין, כי שמעון הגדיל את נזקיו תוך כוונת מרמה לזכות בתגמולי ביטוח מוגדלים.

בית המשפט נדרש לפסוק בשאלה אם הוכח מקרה הביטוח, ואם כן, האם קיים קשר סיבתי בין אי תשלום תגמולי הביטוח, לקריסת העסק.

ראשית, פנה בית המשפט לדון בשאלת נטל ההוכחה. בנושא זה, הפנה בית המשפט לפסק הדין הידוע, בערעור אזרחי 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, וקבע בהתאם למכלול הראיות, שהנטל להוכחת מקרה הביטוח מוטל על שמעון.

בית המשפט קיבל את עדותו של המומחה לאזעקות מטעם הדר, מר יהודה אלפרין, שהעיד, כי לא ניתן היה לנטרל את הגלאים שהותקנו בעסק, מבלי שתופעל האזעקה והמוקד היה מקבל התראה, אלא אם מלכתחילה זו לא הופעלה. אשר על כן, נפסק, כי אם וככל שהייתה חדירה לעסק, הרי שמערכת האזעקה בעסק הייתה כבויה.

בנוסף, ציין בית המשפט, ששמעון היה העד היחידי מטעם התביעה לדבר קרות הגניבה, וכי במהלך חקירתו הנגדית, התגלה פרט חדש, שהוסתר קודם לכן, ולדברי בית המשפט "הטיל צל על מהימנותו של התובע".

הואיל והפרט החדש שהתגלה, קשר את אחיו של שמעון למועד הקריטי למקרה הביטוח, יום לאחר קרות הגניבה כפי שנטען, דבר שהפך, לדברי בית המשפט, את האח לעד מפתח, ואילו שמעון בחר שלא להעיד את אחיו, מצא בית המשפט לנכון להפעיל את החזקה לפיה עדות שהתובע נמנע מלהביאה, הייתה פועלת לחובתו.

יתר על כן, הוסיף בית המשפט, שדרך קרות הגניבה, כפי שתיאר שמעון, הינה בלתי אפשרית, כך שבנסיבות המקרה, מיקום הגלאים שהותקנו בעסק, הסתרת המידע שהתגלה רק במהלך החקירה הנגדית ואי הבאת אחריו של שמעון למתן עדות, הטו את כפות המאזניים כך שלא הוכח, לדעת בית המשפט, קרות מקרה הביטוח בוודאות מעל ל- 50%, כפי שנדרש במשפט האזרחי.

על אף שקבע בית המשפט, כי לא הוכח מקרה הביטוח, המשיך ובחן את שאלת גובה הנזק.

לעניין גובה הנזק, קבע בית המשפט, כי שוב כשל שמעון בכך שהסתיר מידע חיוני, ולא תמך את טענתו לעניין גובה הנזק התוצאתי, בנתונים כלכליים לגבי העסק, אלא עשה שימוש באומדנא.

בית המשפט קבע, כי בהתאם לאמור בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, על התובע להוכיח את גובה הנזק ואת גובה הפיצויים להם הוא זכאי בגין ההפרה, ולתמוך אותם בראיות, שכן שימוש באומדנא ייעשה רק מקום בו, בשל אופי הנזק, לא ניתן להוכיח זאת בצורה אובייקטיבית.

נתונים לקביעת גובה הנזק התוצאתי, אליהם התייחס רו"ח מטעם הדר, מר אלי זיתוני, ובית המשפט ראה בהם כהכרחיים לצורך עריכת תזרים מזומנים, ממנו ניתן ללמוד אם הסכום הנטען היה יכול לגרום לקריסה כלכלית, הינם למשל, אישורי בנקים על שעבודים ורמות אובליגו, וכן נתונים על נכסים נוספים שבבעלות בעל העסק והניתנים למשכון.

לא זו אף זאת, ציין בית המשפט, בטרם סיים את פסק דינו, כי הואיל ושמעון תבע נזקים שנגרמו לטענתו לעסק, שהינו אישיות משפטית נפרדת, להבדיל מנזקים שנגרמו לו באופן אישי, מן הראוי היה, כי התובע היה העסק ולא שמעון בעצמו.

אשר על כל זאת, דחה בית המשפט את התביעה, וחייב את שמעון בהוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ושכ"ט למומחים מטעם הדר.