דמי ההשתתפות העצמית ישולמו בגין כל אירוע בנפרד, בהתאם ללשון הפוליסה

מאת עו"ד ג'ון גבע.

לבית משפט השלום בתל אביב הוגשה תביעתה של איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"), כנגד ג.ג. מרגנית בע"מ (להלן: "מרגנית"), בסך של 42,122 ש"ח. שמות עורכי הדין לא צוינו בפסק הדין.

מרגנית ביטחה אצל איילון, במועדים הרלבנטיים, בביטוח אחריות לנזקי צדדים שלישיים (להלן: "הפוליסה"), נכס שבבעלותה, שנמצא בכרמיאל (להלן: "הנכס").

מקרה הביטוח, נשוא כתב התביעה, נבע משריפה שפרצה באחת החנויות בנכס, שהפעילה את מערכת התזת המים ובכך הזיקה למספר חנויות אחרות בנכס (להלן: "האירוע").

בגין האירוע, והנזקים לחנויות הסמוכות, נפתחו מספר הליכי משפט כנגד מרגנית, וכן תביעות שיפוי צדדים שלישיים כלפי איילון.

לאחר שכל דרישותיה של איילון לגביית דמי השתתפות עצמית ממרגנית, בהתאם לתנאי הפוליסה, העלו חרס, הוגשה התביעה הנ"ל לכבוד השופט מנחם (מריו) קליין.

מרגנית הגישה בקשה לדחיית התביעה, בטענה להתיישנות התביעה מכוח סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1968, מהטעם שמאז יום קרות האירוע, או מועד פתיחת התיק אצל איילון, עברו למעלה מ- 7 שנים (להלן: "הבקשה").

בתגובתה לכך, הסכימה איילון כי מרוץ ההתיישנות מתחיל עם הולדתה של עילת התביעה, אך מכיוון שדובר על דמי השתתפות עצמית, טענה איילון, כי לא יכלה לדרוש כספים אלה טרם שילמה לצדדים השלישיים שניזוקו, ועל כן טרם התיישנה התביעה.

בעניין הבקשה, קיבלו איילון ומרגנית את הצעת הפשרה של בית המשפט להסדר דיוני, לפיו יופחת מסכום התביעה סך של 9,588 ש"ח בקשר עם אחת מתביעות הצדדים השלישיים, אשר שולמה במועד מעל 7 שנים מיום הגשת התביעה.

טענתה של איילון הייתה, כי בהתאם ללשון הפוליסה, ישולמו דמי השתתפות עצמית, בגין כל תובע בנפרד, בסך 1,500 $.

מרגנית טענה בתגובה לכך, שאיילון לא הציגה את פוליסת הביטוח החתומה והמקורית – "הראייה הטובה ביותר", וכן כי נוסח עותק הפוליסה למבוטח היה שונה מהעותק שהוצג ושהיה בידי איילון, כך שלטענתה נפגע המשקל שיש לייחס בבית המשפט לפוליסה שהוצגה.

בנוסף טענה מרגנית, כי איילון, בחוסר תום לב, לא עמדה בנטל ציון ופירוט הגבלות אחריותה מכח סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 ביחס לדמי ההשתתפות העצמית.

לבסוף טענה מרגנית, כי מדובר במקרה ביטוחי אחד, ובשל כלל תביעות השיפוי ששילמה איילון לחנויות שניזוקו באירוע, זכאית איילון לדמי השתתפות עצמית פעם אחת בלבד בסכום כולל של 1,500 $.

בית המשפט שלל את טענותיה של מרגנית וקבע, כי אף התימוכין שהציגה אינם מתאימים לתביעה הנ"ל.

נפסק, כי לשון הפוליסה ברורה וחד משמעית, דהיינו - כי דמי השתתפות עצמית ישולמו בנפרד עבור כל תובע, ואילו מרגנית לא עשתה כדי לתמוך טענתה שמדובר באירוע יחיד. בהתאם, קבע בית המשפט, כי אין להיזקק לפרשנויות שונות של הפוליסה, מה גם שהצדדים לא הציגו דרך פרשנות שונה מהכתוב.

בית המשפט תמך דעתו בפסק הדין בערעור אזרחי 497/83 צור נ' הפניקס הישראלי, בו נקבע על ידי בית המשפט העליון, שרק אם הכוונה האמיתית של הצדדים איננה עולה בבירור מהכתוב בפוליסה, אין לנקוט בכללי פרשנות, גם אם הלשון מעט משובשת.

כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה, כי איילון פעלה בחוסר תום לב, וציין, כי ההוראות בדבר דמי ההשתתפות העצמית הופיעו בחלקו העליון והמרכזי של הפוליסה, בגודל אותיות סביר ותואם לשאר הכתב.

אשר על כן, קיבל בית המשפט את התביעה, וחייב את מרגנית בסך של 32,534 ש"ח, לאחר ההפחתה האמורה בשל המקרה היחיד שחלה לגביו התיישנות בהתאם להסדר הדיוני, שקיבלו הצדדים בעצת בית המשפט.

כמו כן, ומכיוון שהצדדים ויתרו על קיומם של דיונים נוספים בתיק, לרבות דיוני הוכחות, ועל כן חסכו זמן שיפוטי יקר, כפי שציין בית המשפט, נפסקו לאיילון רק מחצית מהוצאות התביעה, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ש"ח בלבד.