מאת עו"ד ג'ון גבע.

לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הוגשה תביעתה של רותי מלכה (להלן: "רותי"), אשר יוצגה על ידי עו"ד גלית פרשי, כנגד רחל סבאן (להלן: "רחל"). פסק הדין ניתן בימים האחרונים, מפי כבוד השופט משה טוינה.

פסק הדין עסק בתביעתה של רותי לפיצויי פיטורין, וכן תביעה שכנגד, בעילת פגיעה במוניטין והוצאת דיבתה של רחל.

רותי, כנטען, עבדה למשך כ- 3 וחצי שנים בגן ילדים באשדוד, אשר הפעילה רחל (להלן: "הגן"), כסייעת גננת וטבחית, וביוזמתה התפטרה, על רקע סכסוך עם רחל, שלטענתה, במהלכו האשימה רחל את רותי בגניבה מהגן.

לטענתה של רותי, נסיבות הסכסוך, שבעטיו התפטרה, מצמיחות לה זכאות לפיצויי פיטורין, מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").

להגנתה, טענה רחל, כי לא ייחסה לרותי האשמות גניבה כאמור, ועל כן היא איננה זכאית לפיצויי פיטורין, שהרי ורותי התפטרה מיוזמתה.

כמו כן, במסגרת התביעה שכנגד, טענה רחל, כי בהמשך הסכסוך המדובר, הוציאה רותי דיבתה של רחל, בפני הורי ילדי הגן, ובכך גרמה לה לפגיעה במוניטין, וכן ביקשה לחייב את רותי בתשלום חלף הודעה מוקדמת ובפיצויים בגין עוגמת נפש.

בית הדין קיבל את גרסתה של רחל, כי במהלך הוויכוח בין השתיים, אשר נבע ממחסור באוכל המסופק בגן בעת שהייתה רותי האחראית על הבישולים, לא הייתה לרחל כוונה לייחס לרותי האשמות של גניבת מוצרי מזון.

בעניין זה, פסק בית הדין, שתלונותיה של רחל כלפי רותי, נבעו מאחריותה של רחל כמנהלת הגן, והדאגה למחסור באוכל המסופק בגן אותו יום נשוא כתב התביעה.

בנוסף, דחה בית הדין את טענתה של רותי, כי הוויכוח בין השתיים ארע תוך ששאר עובדי הגן שמעו אותו, ובכך עמדה רותי בפני מצב מביך. על סמך עדות עובדת הגן, קיבל בית הדין את טענת ההגנה, לפיה הוויכוח נערך שלא בפני עובדי הגן ומאחורי דלת סגורה.

למחרת הוויכוח בין רותי לרחל, הגיעה רותי אל הגן על מנת להודיע על התפטרותה, ולערוך התחשבנות סופית בנוגע לשכרה. מעדותה של רותי לגבי חילופי הדברים אותו יום, הסיק בית הדין, שאף רותי בעצמה לא ראתה את רחל כמי שייחסה לה אשמת גניבה.

בית הדין, תוך כדי ציון פסקי הדין דב"ע לג/34-3 אורנה קורנבליט נ' רוזנגרטן, ודב"ע מט/25-3 קרמר נ' שמרד אלקטרוניקה בע"מ, קבע, שרק בהינתן עילה המצדיקה את התפטרותו של העובד, ניתן לראות בהתפטרות זו כפיטורין.

על מנת להצדיק התפטרות בדין פיטורין, כמשמעות סעיף 11(א) לחוק, קבע בית הדין, ש"לא כל מקרה או שרשרת מקרים, הגורמים לעובד אי שביעות רצון או מורת רוח הם עילה המצדיקה את התפטרותו של עובד".

אשר על כן, פסק בית הדין, שעל אף שייתכן ורותי חשה בחוסר נוחות בשל הוויכוח בינה לבין רחל-מעבידתה, לא מדובר במקרה המצדיק התפטרות בדין פיטורין.

סעיף 11 לחוק, אשר כותרתו "התפטרות אחרת שדינה כפיטורים", מציין מספר חלופות, שלפיהן התפטרותו של העובד תהיה מוצדקת ובנסיבות מסוימות, מצדיקה פיצויי פיטורין מכוח החוק.

החלופה אשר בסעיף 11(א) לחוק, עוסקת בפן הסובייקטיבי, לפיו הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות ביחסי העבודה אשר בהן לא ניתן לצפות מעובד להמשיך בעבודה, עלולות להוות עילה להתפטרות, אשר תראה כפיטורין.

בית הדין ציין בפסק דינו, כי לא נטען לגבי מצב של יחסים עכורים מתמשכים בין רותי לרחל, אשר בהם הסכסוך, וההאשמה הנטענת, היו ה"קש ששבר את גב הגמל", כך ששוב, לא התגבשו הנסיבות המצדיקות את הפעלת הוראת סעיף 11(א) לחוק.

בהתאם, דחה בית הדין את התביעה לפיצויי פיטורין. כאמור, קבע בית הדין, שבמקרה זה, לא הוכחו נסיבות המצדיקות עילה להתפטרות בדין פיטורין, כפי שנדרש בסעיף 11(א) לחוק, להצביע על מערכת יחסים עכורה בין העובד למעביד, במידה שלא ניתן לצפות שימשיך לעבוד במקום עבודתו.

בנוסף, קיבל בית הדין בחלקה את התביעה שכנגד, מהטעם שהתפטרותה של רותי לא הייתה בעילה של פיטורין, ועל כן חבה רותי בחובת ההודעה המוקדמת, כאמור בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001.

יחד עם זאת, ובהתאם להלכת פסק הדין בערעור אזרחי 635/06 לוי נ' עיריית ירושלים, דחה בית הדין את רכיב הפיצויים הנטען, בעילת עוגמת נפש, וקבע שפיצויי עוגמת נפש נפסקים במסגרת יחס עבודה, רק במקרים חריגים, ולא בהפרת חובת ההודעה המוקדמת.

לפיכך, חויבה רותי, במסגרת התביעה שכנגד, בפיצוי בגין אי מתן הודעה מראש על התפטרותה, ותביעתה של רותי נדחתה.