מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בעתירה מעניינת של עו"ד אברהם דורון (להלן: "העותר") לבג"ץ, לביטול פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה, שביטל את פסה"ד הקודם של ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב.

עו"ד לימור מימרן, המשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה"), שיוצגה על ידי עו"ד רונה ציפריס, עבדה יחד עם העותר במשרד עורכי דין דורון וינברג ושות', המשיבה מס' 3 (להלן: "השותפות"), במשך 5 שנים כעורכת דין שכירה, עד שבשנת 2000 עבר המשרד ארגון מחדש, כך שהעותר יצא לרמת גן לנהל שלוחה משרד חדש (להלן: "המשרד החדש"), תוך כדי שהוא ממשיך להחזיק ב 40% מהשותפות. חודש לאחר מכן, גם המשיבה עזבה את השותפות ועברה עם העותר למשרד החדש.

שנתיים לאחר תחילת עבודתה במשרד החדש, פוטרה המשיבה מעבודתה במשרד החדש, ועל כך קיבלה פיצויי פיטורין בגין שנתיים עבודה.

המשיבה תבעה, וגם זכתה בגלגול השני בביה"ד הארצי, פיצויי פיטורין מהעותר בגין 5 שנות עבודתה במשרד הישן, בשותפות.
ביה"ד הארצי קיבל את טענת המשיבה, כי השותפות המשיכה להתקיים בין העותר לבין המשרד הישן, וכי הובטח לה שמירת זכויות וזהות מעסיקים.

העותר, טען כי בהתאם להסכם ההעסקה של המשיבה במשרד החדש, המשיבה וויתרה על כל זכאויותיה לפיצויי פיטורין מהשותפות, כן מעברה היה מותנה בכך שקשרי עבודתה עם השותפות יבואו על סיומם. טענתו זו התקבלה כאמור בביה"ד האזורי בתל אביב, שגרס שהמשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שהובטח לה שמירת זכויות מהשותפות גם במשרד החדש, ובנוסף שניתן להסיק מהתנהגותה, כוויתור על זכויותיה לפחות באופן משתמע.

בביה"ד הארצי, ערעורה של המשיבה התקבל מהטעם, כפי שמציין ביה"ד ומעגן בפסיקה, שלא ניתן לעובד לוותר על זכות שהוקנתה לו בחקיקת מגן, ולעניינינו חוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963, והעותר והמשרד חויבו יחד ולחוד בתשלומי פיצויי פיטורין, גם בגין תקופת עבודתה בשותפות.

בעתירה זו, חזר העותר על טענותיו הראשוניות, וכן טוען כי טעה ביה"ד הארצי בכך שאפשר למשיבה לזכות בפיצויי פיטורין על אף שהתפטרה מהשותפות מרצונה. על כך שב ומדגיש העותר שהמשיבה לא אולצה להתפטר לאחר הארגון מחדש, אלא מעשה זה היה מבחירה.

בנוסף, טען העותר שקביעת ביה"ד הארצי מונעת את יכולת ההיפרדות המוסכמת בין המשרד החדש שפתח לבין השותפות, וכך קושרת את שניהם למיטה אחת למרות רצונם לפרק את השותפות.

בג"ץ מציין את החשיבות שבדיני העבודה להגן על העובדים, ועל כן לא מתיר לשינויים ארגוניים שמבצע מעביד בהתאם זכויותיו, לפגוע בזכויותיהם של עובדיו. כן פוסק שאין ממש בטענת העותר לכך שהשותפות חדלה מלהתקיים, וכי ניתן לראות את השותפות כקיימת ועל כן כמחויבת כלפי המשיבה.

בנוסף, קובע בג"ץ לעניין הטענה שהעלה העותר שהפיטורין נעשו על רקע הפרות משמעת, שאי לכך שזנח טענה זו עוד בביה"ד הארצי, על אחת כמה וכמה אין מקומה בדיון זה, ומשמעות הדבר שלא ניתן לעותר להעלות טענות עובדתיות חדשות בבג"ץ.

השופטת איילה פרוקצ'יה שנותנת את פסק הדין, מליטה לדחות העתירה על הסף מהטעם שבג"ץ ימעיט להתערב בממצאיו של ביה"ד הארצי לעבודה, אלא במקרים של "...טעות משפטית מהותית בפסק הדין, וכאשר הצדק מחייב את תיקונה".

נפסק, כי פסיקת ביה"ד הארצי הינה אמיתית ומעוגנת במציאות, ואין כל טעם להתערבות בהחלטתו. בג"ץ מקבל ומחזק את הטענה שאין ממש בכך שהמשיבה החליטה בעצמה לוותר על זכויותיה לפיצויי פיטורין מהמשרד הקודם, מכיוון שמדובר בזכות מגן העומדת באושיות דיני העבודה.

השופטות מרים נאור ועדנה ארבל הסכימו לחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה, והעתירה נדחתה, תוך כדי שהעותר חויב בשכ"ט עו"ד של המשיבה, בסך 10,000 ₪.