מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בבית הדין האזורי לעבודה ניתן פסק דין מפי כבוד השופטת נטע רות, נציג הציבור גב' נחמה אופק ונציג הציבור מר יצחק אלדר בנוגע לתביעה שהוגשה נגד הנתבעים, אביתר דורי ומשה כהן (להלן: "דורי וכהן"), אשר הקימו עסק למתן שירותי טכנאים ואספקת טונרים למערכות הדפסה בשם "טכנו-קל" (להלן: "העסק המתחרה"). העסק המתחרה היה דומה באופיו ובתכליתו לחברת א.ר. לייזר ליין בע"מ (להלן: "לייזר ליין"), בה הועסקו דורי וכהן כטכנאי ושליח לפני הקמת העסק המתחרה.

לייזר ליין, באמצעות עו"ד יעקב קלדרון, הגישה תביעה כנגד דורי וכהן, שיוצגו על ידי עו"ד יצחק אהרונוב ועו"ד דוד דוד, על סך 300,000 ₪ בגין הפרה של הוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), בכך שעשו שימוש לא חוקי ברשימת לקוחותיה של לייזר ליין.

צווים זמניים להגבלת עסקי העסק המתחרה ולמסירת מסמכים הכוללים רשימת לקוחות ומסמכים עליהם הלוגו של לייזר ליין, או שהופנו אליה – ניתנו לבקשת לייזר ליין במהלך המשפט.

הטענה הייתה כי דורי וכהן הפרו את סעיף 6 לחוק, העוסק בשימוש בסודות מסחריים, כאמור על ידי שימוש ברשימת לקוחותיה, הידע לגבי שיטות עבודתה, שיטת התמחור ופרטים מסחריים מסוימים (להלן: "המידע").

על פי סעיף 5 לחוק, הגדרת סוד מסחרי מחייבת באחת שיהיה זה סוד שאיננו נחלת הרבים, כאשר במקרה דנן דובר על מידע שניתן היה למצוא ללא מאמץ רב מדי ודרך מאגרי מידע פתוחים לציבור, ובשנית שבעלי המידע ינקטו אמצעים לשמירה על הסודיות, כאשר גם כאן קבע בית הדין שמכיוון שלא נעשה שימוש באמצעי אבטחת מידע ואף לא דרשה חיסיון לגבי המידע נשוא הוויכוח בדיונים אחרים שנערכו עובר לסכסוך הנוכחי, אין להחשיב את המידע כסוד מסחרי בעיניה של לייזר ליין. לגבי החלק במידע שהיה קשור בשיטות עבודה ותמחור, תשובת בית הדין הייתה כי לאור העובדה שלא הרחיבה לייזר ליין בטענותיה ולא הראתה כל ייחודיות בנוגע לכך, שוב לא עמדה בהגדרת הסוד המסחרי.

בית הדין עמד על היסודות הנדרשים כדי להרכיב עוולה לפי החוק, ומצא: (1) השימוש האסור בסוד מסחרי חייב היה לעלות כדי גזילה. דא עקא, מכיוון שלא דובר על סוד מסחרי כמשמעו בחוק, אין משמעות, מניה וביה, לבחינת גזילה; (2) נזק, כנדרש ליומה של עוולה, לא הוכח בעניינינו עקב השימוש שעשה העסק המתחרה במידע, כאשר נטל ההוכחה לקיומו של נזק היה מוטל כמובן על לייזר ליין, נושא שהיה בו, לדעת בית הדין, כדי לדחות את התביעה אף אם היה מדובר בשימוש שלא כדין במידע. בהקשר זה, מציין בית הדין את מאמרו של נציג לייזר ליין כי השימוש ברשימת לקוחותיה היה מצומצם (כ-20 לקוחות) ביחס לסך לקוחות לייזר ליין (כ-3,000 לקוחות), כך שכלל לא צפתה לייזר ליין התרחשות הנזק עקב המאורעות.

לסיכום נקודה זו, יאמר שכל עוד לא תצלח בעלת המידע, ובעניינינו לייזר ליין, להצביע על "סוד" כלשונו שלטובת השמירה עליו נעשים מאמצים מובהקים, לא ייכלל אף שימוש במידע בגדר מעשה אסור או עוולה על פי החוק.

טענות נוספות הועלו על ידי לייזר ליין לגבי מעשי גניבה והונאה שביצעו דורי וכהן מתוקף היכרותם ועבודתם בלייזר ליין. מעשים אשר לגביהם כבר נערכו דיונים בבית הדין אשר פטר את דורי וכהן מכל אשמה, ולכך התייחס בית הדין בעניינינו כמוּנעים מהעלאת אותן הטענות שוב, ובשפתו המקצועית של בית הדין, היו אלה (מהעבר) משמשים "מעשה בית דין" היוצרים "השתק פלוגתא".

בהמשך לטענות הגניבה, בזמן שהיו דורי וכהן מועסקים בלייזר ליין, נטען כי דורי וכהן גנבו "אלפי" חשבוניות ומסמכים עסקיים, דבר שבית הדין ראה כמופרך לחלוטין הן מכוח עדויות נציגי לייזר ליין והן מכוח הנסיבות. בעניין זה קבע בית הדין, כי אמת דיברו דורי וכהן, שבבואם לחפש בזבל את תלושי השכר שלהם, עלו בין היתר על מספר העתקי קבלות ותו לאו, כך שלא הייתה כאן כל כוונה לגניבה או כל גניבה בפועל. כמו כן, בסך הכול דובר על כ-100 מסמכים.

לבסוף, דחה בית הדין את התביעה, וחייב את לייזר ליין בהוצאות משפט לזכות דורי וכהן, בסך של 6,000 ש"ח.