אחריות מכון בדיקה לרכבים הנבדקים על ידו בקניית רכב

מאת: עו"ד ג'ון גבע.

ביום 9.6.2005 ניתן פסק דין חשוב ומעניין בבית משפט השלום בתל אביב מפי כבוד השופטת חנה ינון בעניין ת"א 12624/03 הרפז אסנת (ע"י עו"ד גיל ורגון) נ' ארד לירן ואח' (ע"י עו"ד אילנה סקר).

מי מאיתנו לא מכר או קנה רכב בחייו. פסק דין זה עוסק בסוגיית הבדיקה של רכב בטרם קנייתו. כידוע, הנורמה המקובלת היא שבטרם קניית רכב משומש מבצעים בדיקה באחד ממכוני הבדיקה הקיימים. בדיקה זו נעשית על מנת למנוע מצב בו נקנה רכב במחיר, שאינו משקף את מצבו. מצבו המכאני של הרכב משפיע מאד על שוויו. העזרים לבדיקת הרכב אינם מצויים בידי האנשים הפרטיים, ולכן מרבית הקונים הפוטנציאלים פונים למכוני הבדיקה כדי לאמוד את שוויו של הרכב.

הגברת אסנת הרפז (להלן: "הרפז") ביקשה לקנות רכב מסוג סוזוקי שנת 2001. לאחר חיפושים מצאה הרפז רכב המתאים לדרישותיה. בהתאם לנורמה המקובלת פנתה הרפז יחד עם המוכר, ארד לירן (להלן: "ארד") לאחד ממכוני הבדיקה הקרובים על מנת לקבל דו"ח על מצבו של הרכב בטרם תרכוש אותו.

הבדיקה בוצעה על ידי צוות המומחים של מכון לבדיקת כלי רכב (להלן: "המכון") הקרוב לביתה. בדיקת הרכב על ידי המכון העלתה שמדובר ברכב במצב תקין המתאים לרכב משנת 2001 .

בהתאם לקביעה זו ביצעה הרפז את הרכישה של הרכב, ושילמה לארד את שוויו בהתאם למחירון לוי יצחק. מיד עם הרכישה נדרשה הרפז לבצע בדיקת מיגון לדרישתה של חברת הביטוח. בדיקת מיגון זו העלתה כי לרכב יש נזק חמור בבולם הזעזועים. הרכב במצבו זה מסוכן לנסיעה, ולכן הרפז חייבת להימנע מלעשות שימוש כלשהו ברכב בטרם יתוקן.

קביעה זו הפתיעה את הרפז מכיוון ששלושה ימים לפני כן ביצעה, כאמור, בדיקה במכון, אשר היה אמור לגלות תקלות ופגיעות מסוג זה, ולכן הגישה תביעה כנגד המכון לפיצוי נזקיה.

בית המשפט שמע את עדויות הצדדים כולל את מבצע הבדיקה במכון ומומחים נוספים. לאחר ניתוח כל העדויות החליטה השופטת ינון, כי עדותה של הרפז אמינה, ויש לאמץ את גרסתה.

השופטת ינון דחתה את גרסת הבודק, שטען, כי ייתכן שבמהלך השלושה ימים, שלאחר הבדיקה, אירעה תאונה לרכב. בית המשפט קבע, כי אם הייתה תאונה ברכב, סביר להניח, כי הרפז הייתה פונה לחברת הביטוח, ולא מגיעה למצב בו היא נאלצת להגיש תביעה, ולהמתין לחוות דעת שמאי, שיבדוק את הרכב במשך 5 חודשים בהם הרכב היה מושבת.

בנוסף, מדובר היה ברכב חדש, ולכן הרפז נהגה בו בכפפות של משי, ואין כל מקום לטעון לקיומו של אירוע תאונתי זה או אחר. הנזק שנתגלה בדיעבד היה מצופה חלודה מה שהביא את השופטת לקבוע כי: " מאחר שהמדובר בנזק לבית הבולם אשר באזור השבר שנצפה בו אותרה חלודה, שורת ההיגיון דורשת כי המסקנה תתיישב עם היותו של הנזק "נזק ישן" - ולא "נזק טרי"."

אשר על כן, הסיקה השופטת כי המכון לא עמד בחובתו המקצועית לאתר נזק, ובלשון פסק הדין: "משזו המסקנה העולה, הרי שמכון "מבדק" לא עמד בחובתו המקצועית לאתר נזק אשר הנתבע מס' 3 כינהו "פחד אלוהים" ו"כמסוכן לנסיעה" - וכל המומחים ציינו, כאחד, כי הינו בולט בבדיקה שטחית, אף שאין סימני דפורמציה לפח הרכב המצביעים על תאונה."

ארד הסתיר את עובדת היותו סוחר מכוניות, וטען כי קנה את הרכב AS IS ללא בדיקה. טענה זו לא תעמוד לו שעה שמדובר בנזק כה מהותי וחמור של התנתקות בית הבולם, אשר הייתה עלולה לגרום לאסון חמור.

בית המשפט החליט לקבל את התביעה של הרפז, ופסק, כי יש לפצותה בגין התיקון, צער ועגמת נפש עקב "הרכישה הכושלת".

לאור האמור לעיל, נקבע כי ארד (המוכר) יפצה את הרפז בסך של 10,000 ₪ , ומכון הבדיקה יפצה את הרפז בסך של 15,000 ₪ , לא כולל ריבית והצמדה. כמו כן נקבע כי כל אחד משלושת הנתבעים ישלם להרפז הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.