על מי הנטל להוכיח כי אכן ארעה פריצה בדירה ?

מאת: עו"ד ג'ון גבע.

ביום 22.5.2005 ניתן פסק דין מעניין בבית משפט השלום בטבריה מפי כבוד סגן הנשיא השופט אטרש שאהר (ת"א 1336/03 משה שמשון נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח'(להלן:"מגדל")).

משה שמשון ביטח דירתו בביטוח דירה ב"מגדל". במהלך תקופת הביטוח נפרצה דירתו, ונגנבו לו תכשיטים, מחשב ופריטים נוספים.

השאלה המרכזית, שהתעוררה בפסק הדין, הייתה האם התובע ביים הפריצה, וניסה להונות את חברת הביטוח, או שמא מדובר בפריצה אמיתית שאכן אירעה. שאלה נוספת, שהתעוררה וחשובה לא פחות, היא על מי מוטל נטל ההוכחה לבוא ולהוכיח, כי אכן בוצעה פריצה ואין מדובר בביום.

לצורך בחינת השאלה על מי חלה חובת ההוכחה סקר בית המשפט את ההלכות המרכזיות בעניין זה. בהתאם לפסיקת בית משפט העליון עולה, כי ישנן 3 גישות שונות בנוגע לנטל ההוכחה. לדעת הנשיא שמגר נטל ההוכחה מוטל על המבטח בכל מקרי ביטוח הרכוש לסוגיהם השוניםנ(ע"א 1845/90 רוני סיני נ' "מגדל"). בניגוד לכך, סבור כב' השופט גולדברג, כי הנטל הוא על המבוטח לשלול את מעורבותו בקרות מקרה הביטוח, ללא אבחנה בין סוגי הביטוח השונים. מנגד, גישתה של כבוד השופטת נתניהו קובעת, כי מקרה הביטוח כמתואר בכתב התביעה הינו עילת התביעה של המבוטח ועל התובע לשאת בנטל השכנוע של הוכחת מרכיביו. לדעתה ישנה אבחנה בין סוגי הביטוחים השונים. כאשר מדובר במקרה ביטוח שעניינו סיכונים הנגרמים במעשה מכוון בידי אדם, כגון פריצה, גניבה, שוד וסיכוני ים, נטל השכנוע יהיה מוטל על המבוטח (ע"א 391/89 וייסנר נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ).

הטענה המרכזית של חברת הביטוח הייתה, כי התובע ביים את מעשה הפריצה, ולכן נטל ההוכחה מוטל עליו. בית המשפט קבע, כי "התובע מסר גירסה אחידה, עקבית והגיונית אודות אירוע הגניבה." הוא עמד בחקירה על תצהירו והשאיר רושם חיובי ואמין. עם היוודע על הפריצה הודיע התובע על מעשה הפריצה לתחנת המשטרה.

עדותו המהימנה יחד עם התשתית העובדתית, שהונחה והתומכת בגירסתו, כי אכן אירעה פריצה בביתו, מספיקה להוכחת העובדה, כי אכן התקיים מקרה ביטוח. תשובותיו לשאלות החוקרים, והעדויות האובייקטיביות האחרות תמכו בגרסתו, כי לא היה מעורב כלל בתכנון הפריצה וביצועה.

לפיכך, שוכנע כבוד השופט כי התובע הוכיח במידה הדרושה את עצם קרות מקרה הביטוח.

טענות "מגדל", כי אירועים שונים, שאירעו טרם הפריצה, מעידים על מעורבות ותכנון דבר הפריצה, חסרות בסיס. לטענת "מגדל", התובע, באופן חריג ויוצא דופן, פנה באמצע תקופת הביטוח לחברת הביטוח, וביקש לוודא, בדיעבד באופן מחשיד, כי הפוליסה שברשותו, אכן מכסה אירועי פריצה וגניבה, ואף דרש מסוקר שיגיע לביתו ויוציא דו"ח סוקר מלא ומעודכן.

לטענת התובע, הסיבה המרכזית לפיה עשה זאת הייתה, כי מניסיונו ידוע לו שדו"חות הסוקר לא מדוייקים ולוקים בחסר, ולכן ביקש לוודא את קביעת הסוקר הקודמת. כאמור, לדעת בית המשפט מדובר בטענה הגיונית, ובכל אופן אין בדרישה להוצאת דו"ח סוקר מעודכן בכדי לקשור אותו לאירוע פריצה עתידי וגניבה מבויימת.

אשר על כן, קבע בית המשפט, כי נטל ההוכחה במקרה דנן מוטל על "מגדל", ומשלא הרימה את נטל ההוכחה, הרי שכל שנותר הוא לאמוד את שווי התכשיטים ושאר החפצים שנגנבו, ולוודא האם הערכת הסוקר הייתה סבירה.

לפיכך, הוכרע ששווי הנזק שנגנב עומד על סך של 45,400 ₪, לא כולל הפרשי הצמדה וריבית. על סכום זה נדרשה "מגדל" להוסיף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 11,000 ₪.