דחיית טענות תובע לכפייה וזיוף בעת חתימתו על כתב סילוק

מאת: עו"ד ג'ון גבע.

ביום 31.3.2005 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בחיפה על ידי סגן הנשיא כבוד השופט אהוד רקם (ת"א 4459/02 אלון טיראן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ). בעניין זה הוגשה תביעה על ידי טיראן כנגד חברת הביטוח (להלן: "המבטחת") לקבלת תגמולי הביטוח המגיעים לו,לטענתו, בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים.

לטענת טיראן המבטחת הפעילה עליו לחץ כלכלי כדי שיסכים לקבל פיצוי בגובה סכום הנמוך מסכום הביטוח. עוד הוסיף וטען מר טיראן, כי כתב הסילוק שהוצג בפניו כלל לא נחתם על ידו והחתימה המופיעה בו היא מזויפת.

זאת ועוד, מר טיראן הוסיף וטען, כי המבטחת פעלה שלא כדין ובעצם הפעלת הלחץ הכלכלי הרי שכפתה עליו את קבלת הפיצוי הנמוך.

מנגד טענה חברת הביטוח, כי התובע בחר לקבל את הפיצוי הנ"ל מרצונו החופשי, ואף חתם על כתב הסילוק, ולכן טענתו, כי כתב הסילוק מזויף אין בה כל ממש.

ביהמ"ש ציין, כי לא כל לחץ כלכלי יש בו כדי להוות כפיה כלכלית, אשר מאפשרת זכות לביטולו של החוזה ורק במקרים בהם הלחץ כרוך בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי , אשר לא ניתנים להתעלמות במסגרת המסחר התקין יהיה בהם כדי להביא לביטולו של חוזה כדוגמת כתב סילוק.

כפיה כלכלית ניתן לבחון באמצעות מידת סבירותם והגינותם של תנאי חוזה. מכאן, שחוזה כגון כתב סילוק, אשר באופן אובייקטיבי הינו הוגן וסביר לא ניתן יהיה לבטלו מחמת כפיה כלכלית. נטל ההוכחה לגבי קיומם של פגמים מוטל על כתפי זה הטוען לקיומם, ובמקרה שלפנינו על התובע.

בנוגע לטענת הכפייה קבע השופט רקם, כי סכום הפיצוי, אשר הוצע וניתן על ידי חברת הביטוח לתובע , נחשב סכום סביר בהחלט בהתחשב בעובדה, כי מדובר ב- 80% מהסכום אותו דרש התובע. לפיכך, לא ניתן לטעון, כי דרישת המבטחת לחתימה על שטרי סילוק וקבלה, אשר הינו אמצעי מעשי ומשפטי מוכר בענף הביטוח, מהווה סטייה מ"חיי מסחר תקינים".

בנוגע לטענת הזיוף קבע השופט, כי התובע, מר טיראן, לא הוכיח, כי החתימה המופיעה על גבי שטר הסילוק איננה חתימתו. אשר על כן, הוחלט, כי אין כל ממש בטענות התובע בנוגע לטענת זיוף חתימתו.

יתירה מזו, בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים, גם אם החוזה היה מתבטל, כפי שטען התובע ,עדיין כל צד חייב להשיב את תגמולי הביטוח שכבר קיבל בגין אותו אירוע על פיו תבע תגמולים נוספים, לכן נקבע כי, "התובע אינו יכול לאחוז בחבל בשני קצוותיו - מי שמבקש לחזור בו מחוזה מן הראוי כי יחזיר לנתבעת את התמורה אשר קיבל בגינו." כך התובע לא יוכל לבוא ולטעון, כי חתימתו זויפה ולבקש לבטל את הסכם הסילוק מבלי להחזיר את התגמולים שקיבל בגין אותו כתב סילוק.

הימנעותו זו מלהשיב את התגמולים שקיבל אינם עולים בקנה אחד עם חובת תום הלב, בנסיבות בהן התובע מושתק מלהעלות טענות בדבר תוקפו של כתב הסילוק.

יתירה מכך, חתימת התובע על כתב הסילוק, ומאוחר יותר פדיון תגמולי הביטוח על ידו, בהמשך ישיר לכך שדאג לביטול העיקולים אשר הוטלו על רכבו, מעידים על כוונתו של התובע להתקשר עם הנתבעת בחוזה האמור, ולפיכך, הוא מנוע מפתיחה מחודשת של שאלת גובה תגמולי הביטוח ומתביעה נוספת בגינם.

באותו מקרה, גם אם היו מתקבלות טענות התובע לעניין הכפייה והזיוף, והסכם הסילוק היה מתבטל, עדיין התובע לא הוכיח את נזקו כפי שהיה עליו לעשות.

התובע הפנה באופן כללי למחירון לוי יצחק מבלי להתייחס לקריטריונים נוספים המשפיעים על הערך כגון: מס' הקילומטרים, מס' בעלים קודמים וכו' , חרף ההתייחסות לפרמטרים אלו במחירון הנ"ל.

משלא עשה כן, הרי שלו מהטעם הזה בלבד ניתן היה לדחות תביעתו.

בסופו של דבר, נדחתה התביעה, והתובע נדרש לשלם הוצאות לחברת הביטוח בסך של 3,000 ₪.