מאת: עו"ד ג'ון גבע.

לבית המשפט השלום בבית שמש הוגשה תביעתו של צמח ויקטור (להלן: "ויקטור"), אשר הפעיל מספר מוניות באמצעות נהגים מטעמו ויוצג על ידי עו"ד ארמון אברג'יל, כנגד המבטחת בביטוח מקיף (להלן: "המבטחת") שיוצגה על ידי משרד עו"ד מ. תגר, בעקבות גניבת אחד המוניות שברשותו (להלן: "הרכב") בת.א. 1038/07.

התביעה הוגשה בפני כבוד השופט שמעון שטיין, לאחר שהמבטחת דחתה את תביעתו של ויקטור לתגמולי הביטוח מחמת הטענה כי לא התקין 'קודן' כנדרש בפוליסת הביטוח מקיף, בנוסף לאימובילייזר.

על פי דרישת המבטחת, הציג ויקטור חשבונית חתומה על ידי ערן מערכות (להלן: "ערן"), כי ברכב הותקן ה'קודן' הנדרש, אך על זאת טענה המבטחת, כי החשבונית הופקה רטרואקטיבית וע"ס תאריך משוער (כחודשיים לפני אירוע הגניבה).

בית המשפט ציין כי המבטחת במכתבה אפשרה לויקטור, על ידי עריכת בדיקת פוליגרף ותוצאותיה, להשיג על דחיית תביעתו.
כשבוע לאחר המכתב בעניין בדיקת הפוליגרף, השיב ויקטור באמצעות בא כוחו, שיהיה מוכן להמציא תוצאות בדיקה כאמור, שתיערך מטעמו ולא מטעמה. כמו כן טען, ועל כך לא חלקה המבטחת, שפוליסת הביטוח לא מנתה התניה לבדיקה באמעות פוליגרף.

בנוגע לפגישה שנערכה בין ויקטור לבין חוקר מטעם המבטחת (להלן: "החוקר"), הוסיף בית המשפט כי נחתם הסכם בין השניים שויקטור יעבור בדיקת פוליגרף וכי אם לא יבצע כאמור, יראו בו כאילו וויתר על כל טענה כנגד המבטחת. בהקשר לכך, העיר בית המשפט שהמבטחת כלל לא חתמה במקום המיועד לכך במסמך, וכן שהמסמך לא תוארך.

בפגישתם, בין ויקטור לבין החוקר, דקלם ויקטור את המספר הסודי של ה'קודן' נשוא המחלוקת, ואף הנהג הקבוע ברכב, אשר הגיע לביתו של ויקטור באותה פגישה, דקלם את אותו המספר. בעקבות אותה פגישה, פנה החוקר לערן כדי לקבל ממנו הצהרה על כך שאכן היה מותקן ברכב 'קודן'.

בהמשך הדרך, טען ויקטור שהחוקר חזר ופנה לקבלת חשבונית התשלום בגין התקנת ה'קודן'. ויקטור בעדותו מסר שביום ביצוע ההתקנה, לא לקח חשבונית, בין היתר מסיבות מס.

כפי שבירר בית המשפט, מתקן ה'קודן' הותקן רק ברכב, ולא ביתר המוניות אשר גם בוטחו אצל המבטחת בפוליסות דומות.
כן בפסק דינו, ציין בית המשפט עובדות מפוקפקות אחדות, לרבות עניין התקנת ה'קודן', מציאת החשבונית בדיעבד אצל ערן לאחר שסגר את העסק וכן סתירה בעדותו של ערן לגבי מועד ההתקנה והנפקת החשבונית.

בהתאם לאמור לעיל ולסתירות הפנימיות בעדויות שתמכו בהתקנת ה'קודן' כנדרש בפוליסה, טענה המבטחת הן לגבי העובדה שויקטור כלל לא נבדק בפוליגרף, הן שלא עמד בנטל ההוכחה להראות שאכן התקין 'קודן' טרם אירוע הגניבה, והן על אי זימונו של הנהג הרכב הקבוע, שמדובר בכוונת מרמה או לפחות בהטעיה, הפוטרות את המבטחת מכוח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מחובת תשלום תגמולי הביטוח.

בית המשפט פסק בעניין סעיף 25 הנ"ל, בהתאם לפסק דין מהתקופה האחרונה, ע"א (י-ם) 9625/06 הפניקס נ' סימה לוי, כי על אף הסתירות וספקות בית המשפט לגבי אמיתות דבריו של ויקטור, לא הוכחו שלושת יסודות הסעיף, ובפרט לא הוכיחה המבטחת את היסוד השלישי לסעיף, לפיו יש להראות על כוונה להוציא כספים שלא כדין.

בית המשפט הכריע שויקטור עמד ברמת ההוכחה הנדרשת תחת המשפט האזרחי, להצביע על אמיתות דבריו ונכונות תביעתו כדין שאכן היה מותקן ברכב 'קודן' ערב אירוע הגניבה, בהסתברות שלמעלה מ- 50%.

חיזוק לדבריו של ויקטור, מצא בית המשפט בכך שהמבטחת נמנעה מלזמן את החוקר מטעמה לדוכן העדין, ואף נמנעה מלחקור אותו במהלך חקירה נגדית, לאחר שהותר לויקטור, כצד התובע, לזמנו, ובכך שהמבטחת לא דרשה את אישורי התקנת ה'קודן' עד למועד הגניבה ותביעת כספי הביטוח.

לבסוף, ובשונה מסך התביעה שהוגשה על סך של 45,000 ₪, פסק בית המשפט סכום של 28,705 ₪, לאחר הפחתות שיעור השתתפות עצמית, הפחתה בגין שימוש הרכב כמונית וקילומטראז, ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.