מאת: עו"ד ג'ון גבע.

ביום 12 באוגוסט 2007 ניתן פסק דין, שענייננו גניבת מדחס מאתר הבניה של פרויקט מחלף דב הוז בחולון שניהלה דניה סיבוס חברה בע"מ (להלן: "דניה סיבוס"). המדחס היה שייך לאחמד עודתאללה, ששהה באתר לצורך עבודות חפירה באמצעות חברה בבעלותו בשם אנווירופלסט בע"מ. התביעה בגין גניבת המדחס הוגש על ידי שניהם באמצעות עו"ד חליחל עדנאן.

גדר המחלוקת נסוב באחת על השאלה העובדתית, האם הגניבה ארעה במהלך הימצאותם של השומרים מטעם חברת השמירה א.ש.י.ד. בטחון ישראל בע"מ (להלן: "חברת השמירה") אשר הופעלה על ידי דניה סיבוס וצורפה כצד ג' לתביעה, ושתיים על השאלה המשפטית, מה היקף אחריותה של חברת השמירה לעניין הגניבה, וכעולה מכך, גם שאלת חבותה של טרסט סוכנות לביטוח בע"מ, המבטחת של המדחס באותו הזמן (להלן: "המבטחת"), אשר שלחה את הודעת צד ג'.

לטענת התובעים, חברת השמירה, כשומרת שכר כהגדרת חוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים"), חבה באחריות מוחלטת לגבי השמירה על המדחס. דא עקא, ולטענת בא כוחה, עוה"ד אג'פילי איאד, לא הייתה קיימת כל יריבות משפטית בינה לבין התובעים. לטענת חברת השמירה, הושכרו שירותיה לדניה סיבוס כמנהלת האתר, אשר הגישה כנגדה הודעת צד ד'.

לגבי השאלה העובדתית, האם בכלל נמצאו השומרים מטעם חברת השמירה במקום בעת אירוע הגניבה, קבע בית המשפט, כי בתוך מאזן ההסתברויות ניתן להסיק שבפרקי הזמן בהם לא נכחו באתר שומרים מטעם חברת השמירה והתובעים או מי מטעמם, בניגוד למוסכם ביניהם, אירעה הגניבה. לפיכך ניתן לפטור את המבטחת, שכן התובעים הזניחו את המדחס, ואין לקבוע שחברת השמירה התרשלה.

יחד עם זאת, קבעה השופטת לילי יונג-גפר, שיש לקבל את טענות חברת השמירה ולקבוע כי לא בוצעה גניבה בזמן השמירה באתר, ולפיכך לא ניתן היה לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין השמירה לבין הגניבה. אשר על כן, דחתה השופטת את טענת התביעה לפיה התרשלה חברת השמירה.

לגבי השאלה המשפטית, קבע בית המשפט, כי גם לו הוכיחו התובעים את אירוע הגניבה, עדיין לא מדובר בשומר שכר לעניין אחריותה של חברת השמירה, מהטעם ששטח האתר היה גדול מדי על מנת שבכל עת תהיה לה שליטה מספקת, כנדרש בחוק השומרים ועל פי התימוכין השונים שצוטטו, על הציוד שבאתר, וחברת השמירה בלבד התחייבה, וכך נקבעה גם היקף אחריותה, לספק שמירה ולא לשמור באופן מוחלט על הציוד שבאתר ובכללותו, המדחס.

החלטת בית המשפט התקבלה, בין היתר, לאור היעדר ראיות מטעם התובעים, אשר היו בהישג ידם. על כך נקבע שיש להטיל ספק בכל נושא הגניבה ו/או הפריצה.

לבסוף נפסק, כי מכיוון שלא עמדו התובעים בתנאי הפוליסה שנקבעו בינם לבין המבטחת, לרבות תנאי העמדת שומרים חמושים (תנאי אשר פורש כמהותי ולא בגדר חריג לפוליסה, כך שלא חלה עליו הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981), כאשר חברת השמירה עימה התקשרה דניה סיבוס (ולא התובעים במישרין כפי שנדרש היה על ידי המבטחת שיעשו כן התובעים לצורך ביטוח הציוד והמדחס) כלל לא דרשה שמירה חמושה- התרשלו בתפקידם בנוגע להחניית המדחס באתר (שלא על פי דרישה כלשהי מידי דניה סיבוס, אלא על סמך דעתם האישית), ובכלל, לא התקשרו בכל חוזה שמירה ספציפי לעניין הציוד שהביאה לאת (בעניינינו, המדחס), אלא בעקיפין עם דניה סיבוס שהבטיחה שתהיה שמירה באתר, לא ניתן לתובעים להתדפק על דלתם של הנתבעים ו/או חברות השמירה מטעמם, ואף לא הוכח מקרה הביטוח. דהיינו, לא הוכח על סמך נתונים עובדתיים, כי האירוע קרה במהלך שעות השמירה.

אשר על כן, דחה בית המשפט את התביעה על כל חלקיה, וכפועל יוצא מכך, דחה את הודעות הצדדים שהוגשו, וחייב את התובעים לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעים.

לאור תוצאת פסק הדין, יש לשים לב לחשיבותם של תנאי המיגון בפוליסות רכוש. תנאי מיגון הם חלק עיקרי בפוליסה ולמרות שקיימת נטייה להקל ראש בדרישות המיגון ולייחס יותר משקל לפרמיה עדיין יש לזכור ולהזכיר למבוטח שללא עמידה בתנאי המיגון הפרמיה שלו שולמה לריק.

אחד הדברים הראשונים שתבדוק חברת ביטוח בעת תביעת רכוש יהיה עמידה מלאה בדרישות המיגון.