חשיבותו של תנאי החיתום ביחס ישיר לסעיף הגבלה בחוזה הביטוח

בבית משפט המחוזי בת"א נדון ערעורו של לסטר ליאון (להלן: "התובע"), כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). פסק הדין ניתן בפברואר 2013, מפי השופט גדעון גינת.

התובע היה אחד הבעלים והמנהל של החברה סופר ניר אלקטרוניקה בע"מ, שרכשה עבורו ביטוח "מנהלים" ,למעשה ביטוח חיים, אצל הפניקס. פוליסת הביטוח כללה גם כיסוי למקרה של "אבדן כושר עבודה" ולפיה התחייבה הפניקס לשלם לתובע תגמולי ביטוח בעת או בגין היותו מצוי במצב של "אבדן כושר עבודה מוחלט" ולשחררו לאותה עת מתשלום פרמיות הביטוח כמפורט בפוליסת הביטוח.

לפוליסת הביטוח צורף "טופס תנאי חיתום", ובו הגבלה שנרשמה בכתב-יד. ההגבלה נולדה מהעובדה שהתובע חולה במחלת הסוכרת, ורק בתנאים מגבילים אלה ובהשתדלות סוכן הביטוח, הסכימה הפניקס לבטחו. אין חולק על כך שאם תנאי הגבלה זה חל, הרי שהתשלום שהיה על הפניקס לשלם לתובע מדי חודש היה מוגבל תקופתית ל- 24 חודש בלבד.

בית המשפט הדגיש, כי אין חולק על כך שבתקופה של שנתיים, שולמו על ידי הפניקס לתובע כספים עקב אבדן כושר השתכרות, הנובע מנכות שהוכרה לו בהתאם לפוליסה, וזאת מחודש אפריל 2003 ועד חודש מאי 2005 שאז פסקו התשלומים.

התביעה שהוגשה על ידי התובע נוגעת לשני ראשי תשלום: ראשית, לטעמו, גם בתקופה הנ"ל שולמו לו כספים פחותים מהסכומים שהיו מגיעים לו לפי הפוליסה; שנית, היה על הפניקס להמשיך לשלם מדי חודש בחודשו את התשלומים המגיעים לו בגין אובדן יכולתו להשתכר, כפי ששולמו לו (בתוספת שלטענתו מגיעה לו) עד להפסקת התשלום.

טענתו העיקרית של התובע הייתה שלא הוא חתם על הטופס ההגבלה האמור וגם לא ראה אותו כלל ואף לא ידע על קיומו עד לרגע הגשת התביעה.עמדתו של התובע היא שההגבלה האמורה אינה חלק מההסכמה בין הצדדים וכי הוא לא הסכים לה מעולם.

בית המשפט ציין, כי במקרה זה, ידיעתו של סוכן הביטוח ומעשיו כידיעתו של התובע. התובע הסכים לכך שסוכן הביטוח יהיה שלוחו לעניין כריתת חוזה הביטוח, המו"מ לכריתתו ותנאיו, כפי שרשאי היה לעשות לפי סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 וחתם על הסכמה זו בסעיף נפרד על גבי ההצעה.

מדברי בית המשפט, "בסעיף 3 רישא כתב סוכן הביטוח כי הוא הסביר למבוטח "את משמעות תנאי החיתום". בהמשך אמר הסוכן, כי המבוטח חתם על הסכמתו על גבי הטופס הרלבנטי, שהועבר למשיבה-המבטחת". משכך, אין משמעות עוד לשאלה, חתימתו של מי בדיוק מצויה על גבי טופס החיתום, שכן אפילו לא היה הטופס חתום, משהסכים סוכן הביטוח לאותם תנאים, שוב לא יכול התובע להתכחש להם.

בית המשפט קבע, כי טופס החיתום "נעשה בידיעתו ובהסכמתו של סוכן הביטוח מטעמו של התובע". השופט הסביר, כי סיכום הדברים שבין הסוכן לבין הפניקס היה לטובת התובע ושבהיעדר התערבות הסוכן לא היה זוכה לביטוח כלל ועיקר: "גם טופס החיתום מיום 25.6.00 תומך, בהשתלשלות זו של העניינים, שכן תחילה מסקנת החתם הייתה של דחיה, ורק לאחר מכן הובא השינוי בדבר בטוח מוגבל, שתואר לעיל. נתונים אלה ברורים מהכתוב בטופס".

בית המשפט הוסיף, כי טענותיו של התובע בדבר היות התשלום ששולם נמוך מהנכון אינן מוכחות ולמעשה הופרכו על פי בקשתו של התובע לשנות את הפוליסה ממעמד של פוליסת שכירים לפוליסת פרט. בטופס הנוגע לשינוי הפוליסה, נעשה גם שינוי בגובה התגמול לו יהיה התובע זכאי במקרה של נכות והוא הוקטן.

בית המשפט פסק: "בשים לב לשיקולים דלעיל אינני רואה מנוס אלא לדחות את הערעור וכך אני מחליט".

לעניין ההוצאות, קבע בית המשפט, כי בא כוח הפניקס הסכים לוותר על הוצאות בערעור. בהסתמך על הסכמה זו, ביטל השופט צו בדבר הוצאות. כמו כן נקבע שהעירבון בערעור יוחזר לתובע באמצעות בא כוחו.