אחריות מנהל החברה ובעל המניות לקיום כיסוי ביטוחי תקף לנהגי החברה

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נדונה תביעתם של קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), שיוצגה על ידי עו"ד בן חיים, כנגד יצחר דונר, וצ'סלב קולנו, יוסף אונגר, אליחי אביב חן ואלברט אילן מאי (להלן: "הנתבעים"). אלברט אילן מאי (להלן: "אלברט"), יוצג על ידי עו"ד קריספין מטעם הסיוע המשפטי.

פסק הדין ניתן במרץ 2013 מפי כבוד השופט רמי חיימוביץ.

בתאריך ה-29 ליולי 1999, ארעה תאונת דרכים בה פגע אופנוע הנהוג בידי יצחר דונר, בהולכת רגל וגרם לה נזק. נהיגתו של הנהג באופנוע לא כוסתה בכיסוי ביטוחי כדין ולפיכך תבעה הנפגעת את קרנית. מומחים שמינה בית-המשפט מצאו, כי נותרה לנפגעת נכות של 15% בתחום הנפשי ו-5% בתחום הנוירולגי. לאחר הגשת תחשיבי נזק הגיעו הצדדים להסכם פשרה בו פוצתה התובעת בסכום של 327,647 ₪.

תביעת שיבוב שהגישה קרנית, לאחר שפיצתה את הנפגעת, כנגד ארבעה מהנתבעים הסתיימה, והתביעה דנן הינה כנגד אלברט, אשר היה בעל מניות ומנהל בחברה בעלת הרכב הפוגע.

קרנית טוענת לאחריותו של אלברט כמנהל ובעל מניות. לטענתה, אלברט הוא אורגן החברה הן כבעל מניות והן מכוח הגדרתו כ"מנהל" במרשם החברות, ועל כן יש לראות בו כמי שמסר לנהג את האופנוע והתיר לו לנהוג ללא ביטוח. למצער קמה לו אחריות משום שהיה עליו לוודא קיום כיסוי ביטוחי תקף לנהגי החברה אך הוא לא עשה זאת. מטעמים אלו, טענה קרנית, יש להטיל על אלברט אחריות אישית לתאונה.
מנגד, טוען אלברט, כי לא ניתן לחייבו בחבות אישית רק בשל היותו בעל מניות ומנהל. לטענתו, בפועל כלל לא עסק בניהול השוטף של החברה ומי שניהל אותה היה יוסף אונגר, והוא היה האחראי לתשלום הביטוחים.

אורגן של חברה מוגדר בסעיף 46 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. אורגן – בעל מניות או מנהל –עשוי לשאת באחריות אישית לפעולותיה של החברה ואף לעוולות נזיקיות שביצעה החברה. כך מורים אותנו הן דיני החברות (סעיף 54 לחוק החברות) והן דיני הנזיקין (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי). אפשרות הטלת אחריות על אורגן נובעת מכך שהחברה אינה יצור חי והיא מופעלת על ידי אנשים בשר ודם המכוונים את פעולותיה, ובמקרים המתאימים אין לאפשר לאותם בני-אדם להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה.

עם זאת, יש גם לשמור על תכליתם החשובה של דיני החברות ועל ההבחנה בין החברה – שהיא אישיות משפטית עצמאית – לבין האורגנים שלה. מטעם זה קבעה הפסיקה נקודת איזון ברורה ולפיה ניתן להטיל על אורגן אחריות אישית מכוח עוולה נזיקית רק בנסיבות חריגות בהן נמצא, כי האורגן עצמו ביצע את העוולה תוך חריגה ממתחם הסיכונים הרגיל המתאים לתפקידו (ע"א 313/08 נאששיבי נ' רינראוי, פרשת צוק אור).

סיכום המצב המשפטי מוביל אפוא למסקנה, כי החברה כמעביד וכבעלים של הרכב אחראית לנזקים שנגרמו בשל נהיגה ללא ביטוח. אורגני החברה – או נושאי משרה שאינם אורגנים – אינם אחראים לנזק באופן אוטומטי, רק בשל היותם אורגנים, אך הם עשויים להיות אחראים לנהיגה ללא ביטוח אם גרמו לכך במעשה או במחדל אישי.

לאחר שמיעת העדויות קבע בית המשפט, כי אין חולק כי אלברט הינו בעל המניות היחיד בחברה ואף רשום כמנהלה במרשם החברות. השאלה היא אפוא האם ביצע מעשים או מחדלים המטילים עליו חבות לתאונה, ובלשון הפקודה – האם ניתן לראות בו כמי שגרם או הניח לנהג לנהוג באופנוע ללא פוליסה בת-תוקף?

בית המשפט קבע, כי התשובה לשאלה זו היא שלילית, שכן אלברט הוכיח כי לא עסק בניהול השוטף של החברה, וכי מי שניהל את החברה – ובכלל זה היה אחראי על חידוש ביטוח החובה ואף שלח את הנהג לנסיעה תוך שהוא יודע כי לא שולם הביטוח – הוא יוסף אונגר.

בית המשפט ציין, כי אורגן בחברה אינו אחראי לנהיגה ללא ביטוח באחד מרכבי החברה רק בשל היותו אורגן. האורגן עשוי להיות אחראי לנהיגה ללא ביטוח אם הייתה לו מעורבות אישית באי-עשיית הביטוח או בנהיגה ללא ביטוח. במקרה הנוכחי הסביר בית המשפט, כי לא הורם הנטל להוכיח שאלברט אכן ביצע מעשים או מחדלים אישיים, שכן הוא מינה מנהל שניהל את החברה בפועל והיה אחראי על עשיית הביטוחים.

לסיכום פסק בית המשפט, כי התביעה כנגד אלברט נדחית. קרנית תישא בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.