רינה ילידת שנות ה-80' עם היסטוריה קשה ביותר של לידות. ההיריון ה-1 הסתיים בשבוע ה-30, עקב רעלת היריון קשה, עם פיגור משמעותי בגדילת העובר. בהיריון ה-2 בוצעה הפסקת היריון, עקב מום מולד של העובר. ההיריון ה-3 הסתיים גם הוא בשבוע ה-30 להריונה, בניתוח קיסרי, עקב היפרדות שליה ופיגור בגדילת העובר. ההיריון ה-4, גם הוא אבד, אך חשף לבסוף את התמונה האמיתית.


לאחר הניתוח, היולדת פיתחה לחץ דם גבוה למשך 10 ימים. הילוד פיתח שטף דם תוך מוחי, שגרם להמיפלגיה והמיפרזיס מתמדת.


במסגרת ההיריון ה-1: היא אושפזה במחלקת יולדות של בית-החולים בילינסון, עם התכווצויות רחם מוקדמות והתפתחות רעלת היריון קשה. בבדיקת U.S נמצא פיגור משמעותי בגדילת העובר ורחם שרירני. מסיבות אלו, לאחר איזון מצב רעלת ההיריון, הוחלט על גרימת לידה. האישה ילדה באמצעות שולפן ריק. הילודה נולדה במשקל הפחות מאחוזון 10 (פיגור קשה בגדילת העובר).


בבדיקות קרישת דם חוזרות נמצאו הפרעות, אשר דרשו בירור מידי, של מנגנון הקרישה או לפחות המלצה על ביצוע בירור כזה, במרפאה קהילתית, בהמשך. אולם, בדיקות אלו לא בוצעו ועם שחרורה לא הומלץ על ביצוען במרפאות חוץ.


ההיריון ה-2 הופסק כאמור לעיל, בשל גילוי מום מולד בעובר


במסגרת ההיריון ה-3: היא אושפזה גם כן במחלקת יולדות של בית-החולים בילינסון, כ-6 פעמים טרם הלידה, עקב צירים מוקדמים והתכווצויות רחם מוקדמות. לא נמצאו סימנים להיפרדות שליה, אך היה שינוי באחד משרירני הרחם, ספק הסננה של דימום לתוך השריר. בכל פעם היא טופלה תרופתית בתרופות כגון צלסטון, פרסולט ופרוגסטין, להפסקת הצירים - אולם, לא תמיד את כולן וגם לא בוצעו בדיקות מקיפות.


לקראת האשפוז ה-6 עלה החשש אצל רופאי קופת-החולים כי עלולה להיגרם לידה מוקדמת ואכן כך קרה באשפוזה ה-6 של האישה, בשבוע ה-29 להריונה, עקב צירים. בקבלתה, ניטור דופק לב העובר היה תקין, אורך צוואר הרחם 20 מ"מ וללא שינוי בלחץ פונדאלי. אולם, בסונר נמצאה היפרדות של השליה - שישית משטחה, מיעוט מי שפיר והעובר מתאים על-פי גודלו לאחוזון 6-7 (פיגור קשה בגדילה).


בהמשך האשפוז, בניטור הדופק העוברי, נמצאה השתנות ירודה, האטות משתנות לסירוגין, ללא האצות. התמונה הזו התאימה לאי-ספיקה שלייתית וסבל עוברי, זאת בנוסף להיפרדות השליה. במצב זה, של סכנה מידית לחייו של העובר, הוחלט על חילוצו בניתוח קיסרי. הילודה נולדה במשקל 900 גר' בלבד, עם אפגר 9/10.


בזמן הניתוח, נמצא חלל רחם תקין, לא נמושו מיומות בולטות לחלל הרחם ונמושו מספר מיומות תת-סרוטיות (בחלקו החיצוני של דופן הבטן). בבדיקה מיקרוסקופית של השליה, נמצאו אוטמים תוך-שלייתיים ושטפי דם בתוך רקמת השליה ועל פני שטחה.


בזמן האשפוז, לאחר הלידה, בוצע חלק מוגבל בלבד של בדיקות גורמי הקרישה, למרות שבמצב כזה, כשיש חשד להפרעה במנגנון הקרישה, כאחראית על התמונה הקלינית, יש להשלים בדיקה של כל הגורמים. התוצאות של חלק זה של הבדיקות, אשר בוצעו, היו תקינות. לאחר הלידה, במשך כ-10 ימים נמצא לחץ דם מוגבר, אשר טופל בדרלין.


במסגרת ההיריון ה-4: רינה ביקרה במרפאת קופת-החולים עם תלונות זהות לאלה שחוותה בהריונה הקודם. עקב לחץ הדם הגבוה שחוותה אז לאחר הניתוח הקיסרי בתום הריונה ה-3, היא הופנתה לבדיקות קרישיות. אולם, טרם השלימה את הבדיקות הללו, איבדה היריון נוסף ועברה גרידה.


בבירור יתר הקרישיות, נמצאה מוטציה הטרוזיגוטית לפקטור חמש ליידן. לכן, בכל היריון עתידי מעתה, תקבל קלקסן להפחתת קרישיות בדם


קרישת דם - הנה תהליך שבו הדם, אשר נמצא במצב נוזלי, יוצר גושים מוצקים - קרישי דם. הקריש עצמו נוצר מתאי דם אדומים, חלבון - פיברין, וטסיות דם. תפקידו, במצבים שגרתיים, עצירת איבוד דם, כאשר כלי הדם נפגעים.


מנגנון קרישת הדם מבוסס על הפעלת גורמי קרישה שונים. קיימות מספר הפרעות של קרישת דם, אשר מתבטאות בקרישיות יתר, בהם פקיק (תרומבוס), אשר נוצר ללא פגיעה טראומתית בכלי דם, אשר עלול לחסום כלי דם, או בקרישיות חסר, מצב בו דימומים פנימיים או חיצוניים אינם מפסיקים עקב פגם בתהליך קרישת הדם.


הפרעות בתפקודי קרישה, אצל אישה אשר פיתחה רעלת היריון קשה, עם פיגור בגדילת העובר (אי-ספיקה שלייתית), דורשים בדיקות יסודיות ומקיפות של גורמי הקרישה. ובעיקר, קיום מוטציה של פקטור חמש ליידן (1-5). הבירור הזה, לא רק שלא בוצע במסגרת האשפוז, אלא שגם לא הומלץ על ביצועו, על-ידי הרופא המטפל, במרפאה הקהילתית.


רק במסגרת ההיריון ה-4, לאחר כ-11 שנים לאחר ההיריון ה-1 שאבד, הרופא המטפל במרפאה הקהילתית, אשר רשם במשך שנים פעמים חוזרות, צורך לבירור השלמת בירור מנגנון הקרישה, הצליח לאבחן קיום מוטציה גנטית של פקטור חמש ליידן. 11 שנה לאחר ההיריון הטראומתי הראשון, אשר סיכן את חיי האם והעובר, נעשתה סוף כל סוף האבחנה הנכונה.


בעזרת חברת אולמד רפואה בקליק - ניתנה לה חוות דעת רפואית על ידי מומחה גניקולוגיה.


יצוין כי האבחנה המוטעית אשר נעשתה בזמן האשפוז הראשון, לפיה ההתכווצויות המוקדמות הן תוצאה מקיום שרירנים ברחם, לא היה בה ביסוס כלשהו. בבדיקות אשר נעשו בזמן הניתוח הקיסרי, לא נמצאו שרירנים בולטים לתוך הרחם כלל, ורובם היו תתי-סרוזים או אינטרמוראלים (בדופן הרחם).


לכן, שרירנים אלו לא יכלו לגרום להיפרדות של השלייה ולפגוע בתפקוד השלייתי. אין ספק כי אבחנה נכונה וטיפול מתאים היו מונעים טרגדיה אנושית זו.