עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

 

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

היבואן, חברת הוליס תעשיות, ייבא לישראל פסי עץ טבעי המשמשים כחומר גלם שלבים ותריסים ונציאניים.

 

 

עד לשנת 2007, סיווג היבואן את הטובין בפרט החייב במכס, ושילם מכס בשיעור של כ-3.3 מיליון ש"ח. בשלב מסוים גילה היבואן את טעותו, והחל לייבא את הטובין בפטור ממכס.

 

 

בתביעה הנוכחית, דורש היבואן מן המכס השבה של 3.3 מיליון ש"ח ששולמו ביתר. המכס קיבל את עמדת היבואן ביחס לסיווג, והתביעה התמקדה בשאלת הצורך להוכיח את אי-גלגול המס.

 

 

נזכיר, כי חוק מסים עקיפים מאפשר ליבואן לקבל מכס ששולם ביתר, אם הוא עומד באחד משני התנאים

 

1. היבואן לא מכר את הטובין.

2. היבואן מכר את הטובין, אך לא גלגל את המס על לקוחותיו.

 

 

במקרה זה, היבואן טען כי מאחר והטובין שימשו אותו כחומר גלם לייצור טובין אחרים, לא ניתן לראות במכירת המוצר המוגמר כמכירת חומר הגלם, ולכן טען כי הוא עומד בתנאי הראשון (לא מכר את הטובין). בעניין זה הסתמך היבואן על פסק-דין ידוע של בית המשפט העליון משנות ה-80', בו נפסק כי חברת דלתות חמדיה, שייבאה כוורות נייר לצורך ייצור דלתות, לא נחשבת ככזו שמכרה את חומר הגלם, בעת מכירת המוצר הסופי.

 

 

לחילופין, טען היבואן כי קשה מאד לבחון את שאלת גלגול המס, כאשר מדובר במכירה לאחר שהמוצר המיובא עבר תהליכי עיבוד וייצור נוספים בארץ. כמו כן, טען היבואן כי בהשוואת הרווח שלו מהמוצר הספציפי ביחס למוצרים אחרים, עולה כי במוצר זה הרווח היה נמוך יותר, ולכן טען כי הוא עומד גם בתנאי השני.

 

 

לעניין המכירה או אי-המכירה, טען המכס כי חומר הגלם לא עובר בארץ תהליך של ייצור אלא עיבוד בלבד ((צביעה, שיוף), ולמעשה המוצר המוגמר אינו שונה מהותית מחומר הגלם. לכן, ביקש המכס לדחות את פרשנות היבואן כי המוצר לא נמכר. בעניין זה טען המכס גם כי היה על היבואן להגיש חוות דעת של מומחה לעניין ההבדל בין "ייצור" ל"עיבוד".

 

 

כמו כן, טען המכס כי בחינת הנתונים החשבונאיים של היבואן מצביעה על כך שהמס גולגל, בין היתר מאחר ומחירי המכירה של היבואן היו גבוהים משל המתחרים וגם מאחר והמס שולם שנים רבות ולכן ההנחה היא שהיבואן נאלץ לגלגלו.

 

 

פסק-דינו של בית המשפט:

 

בית המשפט קיבל את טענת היבואן ולפיה המוצר המוגמר מתקבל כתוצאה מהליכי ייצור שונים, ועלויות המוצר המוגמר אינן משקפות ואינן תואמות את עלות חומר הגלם בעת היבוא. עוד ציין בית המשפט כי כאשר קיימים הליכי ייצור במוצר מיובא, ברור שלא ניתן להשוות את עלות הטובין המיובאים למחיר המכירה שלהם אשר כולל גם עבודה, על מנת להגיע למסקנה האם המס גולגל או לא.

 

 

במקרה זה התרשם בית המשפט כי הטובין המיובאים עוברים בארץ תהליכים של ליטוש, צביעה, חיתוך, השחלה, והם דורשים כח אדם רב. כמו כן, קבע בית המשפט כי השימוש בתריסי עץ מוגמרים שונה מהשימוש בחומר הגלם המיובא, שאינו יכול לשמש להצללה.

 

 

לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי הטובין המיובאים עברו בארץ תהליך ייצור ולא עיבוד, ולכן היבואן עומד בתנאי החוק מאחר ולא מכר את הטובין המיובאים.

 

אף שנקבע שהיבואן אינו נדרש להוכיח אי-גלגול מס, עבר בית המשפט לדון, בשולי הדברים, בשאלה האם היבואן הוכיח שלא גלגל את המס בעת המכירה במקרה זה.

 

 

בעניין זה הטיל בית המשפט ספק בנתונים שסיפק היבואן, וציין כי היבואן לא הגיש חוות-דעת של רואה חשבון, והסתפק בהגשת נתונים שכללו רווח גולמי ותפעולי. עוד ציין בית המשפט כי מאחר והוכח שמחירי היבואן היו גבוהים יותר ממחירי מהשוק, וגם מאחר והיבואן שילם את המס במשך שנים רבות, טענתו כי ספג את המס ולא גלגל אותו, מוטלת בספק. עוד צוין כי גם לאחר ביטול המכס, לא ירדו מחירי הטובין של היבואן.

 

 

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה והורה למכס להשיב ליבואן כ-3.3 מיליון ש"ח בתוספת הצמדה וריבית, וחייב את המכס בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ש"ח.

 

 

(השופט צ. זילברטל, ת.א. (ירושלים) 2045/08 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-אגף המכס, פסק-דין מיום 8.11.10)

 

(ב"כ הצדדים- ליבואן – עו"ד גיל נדל ורותם וירניק, ממשרדנו. למדינה - עו"ד ויזל מפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי )
 


עודכן ב: 03/01/2011