בסקירה זו נתאר מקרה בו בית משפט השלום בחיפה חייב ספק אנגלי בפיצוי בגין נזק שנגרם למכונת צילום שהוזמנה על ידי יבואן ישראלי, וקבע כי בנסיבות העניין הספק הפר את חובת הזהירות שלו בכך שביצע המכלה רשלנית של הסחורה, אשר כתוצאה מכך ניזוקה במהלך ההובלה הימית.
הצדדים למעשה היו חלוקים בשאלה מה היו תנאי העסקה- האם היצואן התחייב למכור בתנאי CIF ואז הוא נושא באחריות לנזק שנגרם בים, או שמדובר היה בעסקה בתנאי EXW, או בעסקה מקומית באנגליה ולא בעסקה בינלאומית- ואז היבואן הוא שנושא באחריות לנזק.
בית המשפט קיבל את טענות היבואן וקבע כי מדובר היה בעסקה בינלאומית בה היצואן נושא באחריות למקטע ההובלה הימית.
עובדות המקרה:
יבואן הזמין מכונות צילום וציוד נלווה מאת ספק אנגלי, וטען כי הספק התחייב להמכיל ולהעביר את הסחורה בהובלה ימית תמורת תשלום אשר נקבע ביניהם. כאשר המכולה הגיעה לישראל ונפתחה, התברר כי תכולת המכולה ניזוקה (הטובין זזו ממקומם ופגעו האחד בשני). היבואן טען כי הספק לא דאג לאריזה והמכלה בשיטת "קופסת הביצים" שמטרתה למנוע את תזוזת הטובין, ובכך הפר את התחייבותו למסירת ציוד שלם ותקין, ולכן תבע אותו על כך בנזיקין.
הספק מאידך טען שהוא היה אך בגדר "צינור מעביר" של כספי תמורת ההובלה הימית למוביל והוא לא היה אחראי לסחורה בעת ההובלה הימית. הספק טען עוד כי על פי הנוהג בין הצדדים מנהל מטעם היבואן אחראי על תהליך ההמכלה והוא עצמו התרשל בנסיבות העניין, מכיוון שעזב באמצע התהליך.
הספק טען לחילופין כי לא מדובר בעסקה בינלאומית אלא בעסקה מקומית באנגליה ואין הוא נושא באחריות למקטע ההובלה הימית.
פסק הדין:
בית המשפט בחן את התקיימותם של יסודות עוולת הרשלנות על פי פקודת הנזיקין (חובת זהירות משפטית וקונקרטית; התרשלות; נזק; קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק; הפרה אפשרית של הקשר הסיבתי) ופסק כי היבואן הצליח להוכיח את התקיימותם של כל היסודות, וכי הספק מצידו לא הצליח להוכיח את הפרתו של הקשר הסיבתי.
בין היתר, בית המשפט הכריע במחלוקת העובדתית ופסק כי הספק אחראי באמצעות עובדיו על אריזת והמכלת הציוד בידי מוביל יבשתי אל נמל המוצא ומשם בהובלה ימית אל נמל היעד. זאת, מכיוון שהיבואן הוכיח כי זהו ההסכם הנוהג בענף ובין הצדדים (וזאת אף שלא היה קיים חוזה מסגרת מפורט בין הצדדים או הסכמים ספציפיים להזמנה). בנמל היעד וכאשר משולמת לספק מלוא התמורה, משוחרר הציוד הנרכש, לידי היבואן. מכאן, קבע בית המשפט כי על הספק חלה חובת זהירות במסגרתה עליו לדאוג לשלמות ותקינות הציוד אותו הוא מוכר ללקוחותיו, עד הגעת הציוד לנמל היעד.
וכך קבע בית המשפט:
"הנה כי כן מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני בית המשפט עולה כי הנתבעת אכן התחייבה למסור את הציוד שרכשה התובעת בהתאם להזמנה.. בנמל בישראל, במחיר הכולל את המכלת הציוד, דמי ההובלה היבשתית לנמל היצוא , דמי ההובלה הימית לישראל והנתבעת היא אשר מזמינה את ההובלות ומבצעת את כל הפעולות הנדרשות המצויות באחריות עובדיה ובכללן המכלת המכונות בידי עובד מטעמה.. אך לאחר הגעת המכולה לנמל היעד ותשלום מלוא התמורה לידי הנתבעת, משוחררת הסחורה לידי התובעת".
אשר על כן, ומכיוון שהיבואן הוכיח את הנזק הממוני שנגרם לו, בית המשפט נעתר לתביעה ופסק את הפיצוי (בין היתר בגין אובדן סחורה, הוצאות תיקון, עלות הובלה ימית ונסיעות אנגליה, הוצאות הובלות שכר עבודה, ואחסון) בסך כולל של כ-55,000 ליש"ט וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של כ-25,000 ש"ח.
הערות:
במקרה זה התגלתה מחלוקת לגבי תנאי המכר: בעוד הספק באנגליה טען שהוא התחייב לספק את מכונות הצילום באנגליה, היבואן טען כי התחייבות הספק הייתה לספקן בנמל בישראל, ובית המשפט נדרש להכריע במחלוקת בהיעדר הסכם ברור בכתב בין הצדדים.
מדובר למעשה במחלוקת בשאלה האם תנאי המכר היו CIF או EXW, על פי תנאי האינקוטרמס.
במקרה שבו צדדים לא סיכמו ביניהם את תנאי המכר, קובע חוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), התש"ס-1999, אשר אימץ אמנה בינלאומי, כי ברירת המחדל היא שהמוכר חייב לספק את הטובין למוביל הימי (תנאי FCA = free carrier), ובאם בית המשפט במקרה זה היה נעזר בברירת מחדל זו, יתכן שהתביעה כולה הייתה נדחית.
זהו נוסח הסעיף בחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי):
"לא היה המוכר מחויב למסור את הטובין במקום מסוים אחר, חיובו למסירה הוא- כאשר חוזה המכר כרוך בהובלת הטובין- בהעברת הטובין לידי המוביל הראשון לשם העברה לקונה".
.jpg)
.jpg)
.jpg)
