עדכון בנושא ענישת מבריחי טובין במסלול הירוק

פעמים רבות, מגיעים לבתי המשפט מקרים של עבירות של הברחת טובין במסלול הירוק, כלומר מעבר עם טובין החבים במס מבלי להצהיר עליהם כדין.

מעבר לאקט האזרחי של דרישת המיסים או תפיסת הטובין, לעיתים, בנסיבות מסוימות, מחליטה המדינה להגיש כתב אישום פלילי כנגד המבריחים.

לאחרונה, הגיע לבית המשפט מקרה מעניין בו בחורי ישיבות שהוגש נגדם כתב אישום, טענו כי דרך המלך היא הטלת קנס מינהלי ולא הגשת כתב אישום וכי במקרה שלהם מדובר באפליה לרעה, ולאור זאת ביקשו לבטל את כתב האישום כנגדם.

בהחלטה חריגה זו מחודש מרץ 2014, הורה בית משפט השלום ברמלה על ביטול שני כתבי אישום כנגד בחורי הישיבות אשר הבריחו סיגריות במסלול הירוק ועל העברת ההליך למסלול של קנס מנהלי.
בית המשפט קבע כי הנימוק המרכזי עליו סמך בית המכס נתב"ג בהחלטתו להגיש את כתבי האישום, לפיו יש ליצור הרתעה ספציפית כנגד אוכלוסיית בחורי הישיבות מפני העבירות הללו, היה נימוק פסול הנגוע בשיקול זר. על כן, בית המשפט קבע כי יש לבטל את כתבי האישום בהתאם לסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") מהטעם שנפל בהם פגם.

בנוסף, בית המשפט ניתח את טענת ההגנה מן הצדק (מהטעם של אכיפה בררנית) אשר הועלתה בידי בחורי הישיבות, וקבע כי גם מטעם זה יש לבטל את כתבי האישום. בית המשפט הוסיף ופנה אל בית המכס על מנת שזה ינסח הנחיות מנהליות ברורות בנוגע לקריטריונים שינחו אימתי יש להגיש כתב אישום ואימתי ניתן להסתפק במסלול המנהלי.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

שני בחורי ישיבות נתפסו, בשני מקרים שונים, בעת שניסו לעבור במסלול הירוק וזאת כאשר באמתחתם כ-100 חפיסות סיגריות. זאת, בעוד שהכמות המותרת למעבר במסלול הירוק על פי חוק הינה כידוע עד 80 סיגריות למי ששהה מחוץ לישראל למשך תקופה של עד חמישה ימים, ועד 200 סיגריות למי ששהה מחוץ לישראל מעל לחמישה ימים.

בית המכס בחן את האפשרות לטיפול בעבירות במסגרת הליך מנהלי, אך החליט לבסוף להגיש כנגד השניים כתבי אישום ולא הסתפק בקנס מנהלי וזאת בהתבסס על שלושה נימוקים מרכזיים: ראשית, קיומו של אינטרס ציבורי להרתיע "בחורי ישיבה" בכלל, ואת שני הנאשמים בפרט, מהמשך ביצוען של עבירות של הברחת סיגריות. שנית, התופעה הפסולה של הברחת סיגריות תוך השתמטות מתשלום המיסים שחלים עליהם הפכה ל-"מכת מדינה" (יצוין כי נימוק זה הודגש ביחס לאחד משני הנאשמים בלבד). שלישית, מדובר בכמות מסחרית של קרטונים של סיגריות והדבר מצדיק הגשת כתב אישום ומוציא את הנאשמים מהתחום של הקנס המנהלי.

הנאשמים מצדם טענו כי מדובר בעבירה מנהלית במהותה ודרך המלך בהינה להטיל קנס מנהלי. עוד נטען כי אין בבית המכס מדיניות אכיפה ברורה ביחס לשאלה באילו נסיבות יוגש כתב אישום ובאילו נסיבות ניתן להסתפק בקנס מנהלי. כן, נטען, כי הנימוק לפיו ההחלטה להגיש כתב אישום נעוצה, בין השאר, בכך שמדובר בבחורי ישיבות שיש להרתיעם הינו נימוק המבוסס על שיקולים זרים ופסולים. לאור זאת ביקשו בחורי הישיבות לבטל את כתב האישום.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי דרך המלך בקשר לעבירת הברחת סיגריות במסלול הירוק לפי תקנה 42 לתקנות המכס, תשכ"ו-1965 שהינה כאמור עבירה מנהלית, היא הטלת קנס מנהלי ולא הגשת כתב אישום. לכן, במצב שבו בית המכס בוחר במסלול הפלילי עליו להוכיח שטעמיו להגיש כתב אישום ולא להסתפק בקנס מנהלי הינם בבחינת טעמים "בני משקל", כאשר בית המשפט רשאי להפעיל הליך של ביקורת שיפוטית ולבחון אם הטעמים הללו אכן "בני משקל".

לעניין הטעמים אשר העלה בית המכס במקרה זה, קבע בית המשפט כי לא הוכח שקיימת "מכת מדינה" של הברחת סיגריות בכמות מסחרית במסלול הירוק על ידי בחורי ישיבה, ולכן לא מדובר בטעם לגיטימי.

בית המשפט ציין כי הנימוק בעניין הכמות המסחרית של קרטוני הסיגריות שהוברחו במקרה זה הינו בהחלט נימוק לגיטימי להגשת כתב אישום דווקא, אבל הוא "לא יכול לעמוד על שתי רגליו" שעה שיש חוסר עקביות במישור האכיפה ובהעדר קיומן של הנחיות מנהליות ברורות בנוגע לשאלה מה יחשב לכמות מסחרית ומה לא והדבר נתון לשיקול דעת של בית המכס. לבסוף, פסק בית המשפט כי בדבר הרתעת "בחורי ישיבה" הוא בגדר שיקול זר ופסול.

לכן, קבע בית המשפט, כי בהעדר טעמים "בני משקל", ההחלטה להגיש כתבי אישום ולא להסתפק בקנס מנהלי, היא החלטה בלתי סבירה וכמוה כקביעה שנפל "פגם" בכתב האישום לפי סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי, ואשר מוביל למסקנה שיש לבטל את כתבי האישום לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי.

בנוסף, קיבל בית המשפט גם את טענת האכיפה הבררנית שהועלתה על ידי בחורי הישיבות, וקובע כי אלה הצליחו להניח תשתית ראייתית לפיה במקרים אחרים שבהם היה מדובר בכמות הברחה שדומה לכמות שאותה הם הבריחו, בית המכס בחר במסלול של קנס מנהלי דוקא. על כן, עבר נטל ההוכחה לבית המכס להפריך את הטענה בדבר אכיפה בררנית, והלה לא הצליח בכך. לאור זאת, בית המשפט קיבל את הטענה בדבר הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי המובילה אף היא למסקנה שיש לבטל את כתבי האישום לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי.

כאמור, בית המשפט קבע כי אין ביכולתו לקבל את הנימוק בעניין הכמות המסחרית כנימוק שעשוי להצדיק את הגשתם של כתבי אישום לאור חוסר העקביות במישור האכיפה ובהעדר קיומן של הנחיות מנהליות ברורות בעניין. יותר מכך, בית המשפט לא הסתפק בקביעה זו בלבד, אלא הדגיש כי חובה על בית המכס לנסח הנחיות מנהליות ברורות בנוגע לאלמנט הכמות, שיהווה פרמטר אובייקטיבי להבחנה בין מקרים שונים, וכדבריו:

" העדר פרסום של הנחיות מנהליות שמשמשות רשות שלטונית בבואה להפעיל את שיקול דעתה אין בה לא סבירות ולא היגיון ונוגדת מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי (בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד פ"ד מו (3) 501, 514 (1992)). במצבים שבהם אין הנחיות מנהליות ברורות שמתוות מדיניות אכיפה הדבר עלול להוביל לחשש ששיקול הדעת המנהלי מופעל בצורה לא שוויונית ואף שרירותית. על מנת שהמאשימה תבטל חשש זה, עליה לפרסם הנחיות מנהליות ברורות לגבי מדיניות האכיפה בעבירות של הברחת סיגריות במסלול הירוק, תוך התייחסות לנתון האובייקטיבי והשוויוני של "כמות ההברחה". בהנחיות אמורה להיות התייחסות לדרגות שונות של כמויות (או למתחמי כמויות)."

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 13.3.14 החליט בית המשפט לעכב את ביצוע ההחלטה ל-45 ימים וזאת על מנת לאפשר לבית המכס לשקול לערער על ההחלטה. אשר על כן, יתכן כי טרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה.

[ת.פ. (שלום רמלה) 61688-01-12 מדינת ישראל בית המכס נתב"ג לוד נ' בקר אלחנן יצחק, השופט הישאם אבו-שחאדה, החלטה מיום 2.3.14]

השוואה למקרים אחרים

במקרה שעלה לדיון בשנת 2011, נתפס נאשם שעבר במסלול הירוק עם 3 ליטר ויסקי ו-4 קרטוני סיגריות. על אף שרשות המיסים הציעה לסיים את הטיפול בקנס של 3,000 ש"ח, הנאשם סירב וביקש להישפט על העבירה.

בית המשפט הקל בעונשו של הנאשם וחייב אותו בקנס של 2,000 ש"ח בלבד.

[ת"פ (שלום רמלה) 14559-11-09 רשות המסים אגף המכס והמע"מ נ' אבנר בן נר אבוטבול, הכרעת דין וגזר דין מיום 21.2.11, השופטת שרון קיסר]

במקרה אחר, נתפס נאשם עם טובין רבים וביניהם כ-16,000 כדורי ויאגרה, עשרות מכשירי טלפון סלולאריים, עשרות כבלי USB, עשרות סוללות לטלפונים סלולאריים, וכן מכשירי אייפון. שווי המס שנגרע מקופת המדינה ביחס לטובין שנתפסו עמד על 55,000 ש"ח.

במקרה הזה, גזר בית המשפט על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וכן קנס כספי בסך של 15,000 ש"ח.

[ת.פ. (שלום ראשל"צ) 3711-09 מ.י בית המכס נתב"ג נ' דוד דנינו, גזר-דין מיום 22.2.11, השופטת עירית וינברג – נוטוביץ].

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.