האם רשות המיסים יכולה להרים את מסך ההתאגדות לצורך גביית חובות מיסים?

לעיתים, עומדת רשות המיסים בפני שוקת שבורה כאשר הגורם שחב לה כספי מיסים נכנס להליכי כינוס נכסים או פשיטת רגל, ואין לרשות יכולת לגבות את חוב המס כאמור.

בסיטואציות מסוימות, טוענת רשות המיסים כי הגורם שחב לה את כספי המיסים ביצע העברת נכסים או העברת פעילות לישות משפטית אחרת- וכל זאת על מנת להתחמק מתשלום המס.

במקרים מעין אלו, נוהגת רשות המיסים לטעון כי החברה ה"חדשה" שקמה מהווה ממשיכת דרכה של החברה הישנה בעלת החוב וכי לא הייתה הצדקה כלכלית אמיתית להעברת הפעילות לחברה החדשה.

האם במצב כזה, ידה של רשות המיסים בגביית החוב כבולה? או שמא רשות המיסים מוסמכת לבצע "הרמת מסך" ולגבות את החוב מן החברה החדשה, ממשיכת דרכה של החברה בעלת החוב?

בנושא זה סעיף החקיקה המרכזי הינו 106(ב) לחוק מע"מ, הקובע:

"היה לחייב במס חוב סופי והוא העביר את נכסיו בלא תמורה, או העבירם למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו בישראל אמצעים לסילוק החוב (להלן – המעביר), ניתן לגבות את החוב הסופי... ממי שקיבל את הנכסים מאותו חבר בני אדם בנסיבות האמורות".

סעיף זה הוחל גם על חובות במיסי יבוא כגון מס קניה ומכס.

כאשר מתקיימים התנאים שבסעיף, רשאית רשות המיסים לבצע "הרמת מסך" עצמאית מבלי לפנות לבית המשפט.

בשנים האחרונות ניתנו מספר פסקי-דין בנושאים אלו, כאשר פסק-הדין העדכני ניתן בחודש מרץ 2014.

חברת נרדיה- אולם האירועים:

חברת נרדיה אירועים הפעילה מספר אולמות אירועים באזור הקריות, ושכרה מחברת "ביג מרכזים מסחריים" שותפות מוגבלת ו"מצוקים חיפה" (1995) אולם אירועים הנמצא במתחם הידוע כ"מרכז ביג" בצומת קרית אתא. לאחר זמן מה, נקלעה חברת נרדיה לקשיים כלכליים וחדלה לשלם את דמי השכירות לביג, וזו ביטלה את חוזה השכירות ופנתה לבית המשפט בבקשה לאכיפת שעבוד צף על נכסי נרדיה ובהמשך אף הוגשה בקשת פירוק לנרדיה. סמוך לאחר מכן, נחתם בין ביג לבין חברה חדשה- ג.נ.י. רוני, שבעל המניות היחיד בה הוא יורם קדש, הסכם שכירות חדש להשכרת אולם האירועים לתקופה שבין דצמבר 2008- מאי 2010, שלאחר מכן הוארך לחמש שנים נוספות.

באוקטובר 2009 ממונה אזורי מע"מ בחיפה העביר לג.נ.י. רוני ולנרדיה הודעה לפי סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 בה נאמר שלנרדיה חוב מע"מ על סך של כ-360,000 ש"ח, וכי בכוונתו לגבות את החוב מחברת ג.נ.י. רוני, שכן היא ממשיכת דרכה של נרדיה בהפעלת אולם האירועים וביצוע אירועים שהוזמנו אצל נרדיה, כך שלמעשה "צבר ההזמנות" של נרדיה שכלל 46 אירועים עבר לג.נ.י. רוני ללא תמורה וכי היא משתמשת במיטלטלין של נרדיה ללא תמורה. כמו כן נטען שג.נ.י רוני עושה שימוש בשם המסחרי של אולם האירועים כפי שהיה בתקופת נרדיה.

לחילופין טען ממונה מע"מ כי בין נרדיה לבין ג.נ.י. רוני מתקיימים יחסים מיוחדים.

ג.נ.י. רוני טענה בבית המשפט שלא הוכח קיומו של קשר כלשהו בינה לבין חברת נרדיה, וכי כל ההתקשרות בקשר להפעלת אולם האירועים הייתה בינה לבין ביג. ג.נ.י. רוני טענה שרכשה את זכויות השימוש באולם כדין ישירות מביג ולא קיבלה אותם ללא תמורה מנרדיה. כמו כן טענה כי היא סילקה בעצמה את חלק מחובות נרדיה לספקים ולכן לא ניתן לטעון כי היא המשיכה את דרכה ללא תמורה.

בית המשפט קבע כי העובדה שחברת ג.נ.י רוני קיבלה לידיה צבר הזמנות של 46 אירועים מנרדיה וביצעה אותם תוך גביית כספים מן הלקוחות, מהווה קבלת נכס ללא תמורה, על אף העובדה שחלק מהחובות לספקים שולמו על ידי חברת ג.נ.י. רוני.

לעניין המוניטין ושמו המסחרי של אולם האירועים, קבע בית המשפט כי המשך השימוש בשם העולם לאחר קריסת נרדיה, מצביע על העברת מוניטין לג.נ.י. רוני ללא תמורה.

באשר לטענתה החלופית של רשות המיסים, קבע בית המשפט כי לא הוכח קיומם של יחסים מיוחדים כהגדרתם בסעיף 129 לפקודת המכס, בין ג.נ.י. רוני לבין נרדיה.

בסופו של דבר, ערעורה של ג.נ.י. רוני נדחה והיא חויבה בהוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ש"ח.

[ע"מ (מחוזי חיפה) 688-04-11 חברת ג.נ.י רוני בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, ניתן ביום 27.3.14, בפני כבוד השופט א' קיסרי].

בי.אי.סי.סי- פסילת מקור של בגדים מאירופה

בשנת 2006 הוכרע בבית המשפט מקרה שבו רשות המכס דרשה גרעון מכס רטרואקטיבי בגין פסילת תעודות מקור של בגדי ילדים מהאיחוד האירופי.

החברה שייבאה את הבגדים נקלעה לקשיים כלכליים בשנת 2002 ובשנה זו החלה לפעול חברה חדשה שחתמה על חוזה זכיינות חדש מול הספק ועל הסכם שכירות מול בעלת החנות, והמשיכה את דרכה.

רק בשנת 2004 דרשה רשות המכס את הגרעון הרטרואקטיבי בגין פסילת תעודת המקור, והיות והחברה החייבת נקלעה לקשיים, דרשה רשות המכס את החוב מן החברה החדשה ממשיכת דרכה.

החברה החדשה טענה בבית המשפט כי ניתן להפעיל את סעיף 106 לחוק מע"מ רק כאשר החוב הסופי מתגבש, ולאחריו מתבצעת העברת נכסים או פעילות ללא תמורה או לחברה שיש עימה יחסים מיוחדים.
במקרה זה, טענה החברה, לא הייתה כלל העברת נכסים אך גם אם הייתה, היא בוצעה בשנת 2002 ואילו החוב הסופי הנטען התגבש רק ב-2004 עם הוצאת דרישת הגרעון.
בית המשפט קיבל את טענת החברה וקבע כי הגרעון הוצא שלא כדין. יצוין כי במקרה זה החברה יוצגה על ידי משרדנו.

(ע"ש 5010/05, בי.אי.סי.סי נ' רשות המכס, פס"ד מיום 10.8.06)

המקרה של חברת זיתון תעשיות שמנים- הרמת מסך ללא סעיף 106?

במקרה זה דרשה רשות המכס חוב מכס של 700,000 ש"ח מחברת זיתון תעשיות שמנים, וטענה כי היא ממשיכת דרכה של חברת בית הבד, בעלת החוב המקורי.
היה מדובר בחוב מכס שהתגבש לפני שנת 2003, ורשות המכס טענה כי היא רשאית לבצע הרמת מסך עצמאית מכח סעיף 6 לחוק החברות היות ובאותן שנים טרם נכנס לתוקפו תיקון לסעיף 106 לחוק מע"מ שהחיל את הסעיף על חוב מכס.

בית המשפט הכיר בחשיבות של המלחמה בסרבני מס אך לגופו של עניין קבע שרשות המיסים, במצבים בהם סעיף 106 לחוק מע"מ לא חל, אינה רשאית לבצע הרמת מסך מכח חוק החברות אלא שבמצב כזה עליה להגיש תביעה לבית המשפט ולבקש סעד של הרמת מסך, ובכך למעשה הביא לביטול חוב המס.

[ע"א 708-08 זייתון תעשיות שמנים בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ]

יצוין כי רשות המכס הגישה ערעור לבית המשפט העליון במסגרת רע"א 3542/10 והתיק עדיין תלוי ועומד.

מסקנות

כפי שניתן להתרשם, המחוקק העניק לרשות המיסים כלים רבי עוצמה לצורך המלחמה בסרבני מס ורשות המיסים נוטה לעשות בהם שימוש. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בסמכות חריגה שפוגעת באופן קשה בקניינו של הנישום שממנו נדרש המס, לעיתים, בתי המשפט מציבים גבולות לרשות המיסים בהפעלת סמכות זו.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.