הנפגעים, אב ובתו, נפגעו בתאונת דרכים, אשר אירעה כאשר הנפגעים עמדו ליד רכבם, אותו החנו בצד הדרך. נהג הרכב הפוגע לא הבחין ברכב של הנפגעים, פגע בו והדף אותו על הנפגעים. התביעה הוגשה לבימ"ש השלום נגד מבטחת רכב הנפגעים (הפניקס) וגם נגד מבטחת הרכב הפוגע (ביטוח ישיר). בימ"ש השלום קבע, כי החובה לפצות את הנפגעים מוטלת על מבטחת הרכב הפוגע.

ביטוח ישיר הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בו טענה, כי במועד התאונה רכבם של הנפגעים יצר סיכון תחבורתי, והתאונה נבעה מכך שרכב הנפגעים חנה במקום שאסור לחנות בו והפגיעה ברכב הנפגעים היא שגרמה לפגיעה בנפגעים.

 

לטענת הפניקס, רכב הנפגעים שימש בעת התאונה כ"חפץ" בלבד, היות והסיבה להעמדתו בצד הדרך היתה השבתת ברכב בעקבות תקלה, ובמועד התאונה הנפגעים למעשה המתינו לגרר שיגרור את הרכב למוסך. עוד טענה הפניקס כי לא מדובר גם "בתאונה מעורבת" שכן לא נעשה "שימוש" ברכב הנפגעים שאינו מעורב בתאונה.

סעיף 3(ב) לחוק הפלת"ד, העוסק בתאונת דרכים בה נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב ואשר היו מעורבים בה מספר כלי רכב, קובע: "נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד, בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע".

ביהמ"ש המחוזי פסק, כי אין ספק שבמקרה זה חנה רכב הנפגעים בחניה במקום שאסור לחנות בו, חניה אשר יצרה סיכון תעבורתי. עדיין יש לבחון האם התקיים קשר סיבתי בין החניה האסורה לבין הנזק שנגרם לנפגעים והאם רכב הנפגעים הוא רכב מעורב לפי סעיף 3(ב) לחוק.

 

"משקבע בית המשפט שרכב הפורד [רכבם של הנפגעים] שימש בעת התאונה כחפץ, ושהנפגעים לא עסקו בתיקון הרכב אלא ישבו מחוץ לרכב והמתינו לגרר וזאת לאחר שהרכב נעצר 40 דקות קודם לכן, לא ניתן לומר שנעשה שימוש ברכב הפורד ע"י הנפגעים והעובדה שהרכב הפוגע (רכב המיצובישי) פגע ברכב הפורד שפגע בנפגעים דינה כדין פגיעה של רכב המיצובישי בחפץ שפגע בנפגעים."

ערעורה של ביטוח ישיר נדחה, והיא חויבה לשלם לפניקס שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ע"א (ת"א) 1264/08