בשורה של פסקי דין שניתנו ע"י בתי הדין לעבודה נקבעה ההלכה, כי ניתן להכיר באירוע מוחי כפגיעה בעבודה בהתקיים התנאים בדומה לאוטם שריר הלב.


בפסק דין בעניין און נ' המל"ל היה מדובר במקרה של מהנדס העיר אשר שמע בשיחת טלפון על התמוטטות בניין ולאחר מכן לקה באירוע מוחי. שם נקבע, כי הואיל ומדובר בשיחת טלפון אשר מהווה אירוע חריג ובשל סמיכות הזמנים בין שיחת הטלפון לתחילת המחלה הרי שיש קשר בין אותה שיחה לאירוע המוחי והמהנדס הוכר כנפגע בעבודה.


בפסק בעניין ארג'ואן נ' המל"ל קבע השופט פיטמן כי:


על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונה בעבודה מן ההכרח להוכיח קרות אירוע חריג בחיי התובע בסמוך לפני קרות האירוע המוחי.....רק אם האירוע המוחי מתרחש בסמוך לאחר האירוע החריג בעבודה, בטווח של פחות משבעה ימים ביניהם, אפשר שיתקיים קשר סיבתי בין השניים.


התנאי הראשון, הינו הוכחת "אירוע חריג" שהתרחש לעובד במהלך העבודה. צריך להוכיח, כי בסמוך לאירוע המוחי התרחש אירוע חריג בעבודה.


אירוע חריג ייחשב ככזה שהוא שונה משגרת יומו של העובד במקום העבודה. למשל, ריב יוצא דופן עם הבוס, מאמץ פיזי יוצא דופן וכיו"ב.


הוכחת ה"אירוע החריג" הינו תנאי בסיס שבלעדיו לא יוכר אירוע מוחי כפגיעה בעבודה. על כן, מומלץ, למי שלקה באירוע כזה, להגיש תביעת הכרה לביטוח לאומי באמצעות עו"ד המתמחה בתחום זה על מנת שנסיבות המקרה יובהרו היטב בתביעה, שאם לא כן, עלולה התביעה להידחות רק בשל פגמים טכניים כאלו ואחרים, דבר אשר עלול לגרום לנזק כמעט בלתי הליך לתובע.


תנאי נוסף, הינו "הקשר הסיבתי" בין העבודה לאירוע המוחי. מדובר בקשר סיבתי כפול: הראשון, הוא קשר סיבתי בין האירוע החריג האמור לבין העבודה. צריך להוכיח, כי האירוע החריג קשור למקום העבודה בלבד, גם אם לא נגרם במהלך העבודה עצמה, למשל בבית, ובלבד שהיה בקשר לעבודה. למשל, העובד התרגז בעבודה והגיע לביתו ולאחר מספר שעות לקה באירוע מוחי. הקשר הסיבתי השני, הינו קשר בין האירוע החריג בעבודה להופעת האירוע המוחי. קשר זה נבחן ע"י המומחה הרפואי.


תנאי נוסף, הינו "שאלת היחס" בין האירוע החריג להופעת האירוע המוחי ביחס להשפעתם של גורמים אחרים הקיימים אצל התובע. בפסק דין בעניין מכלביץ נקבעה "תורת הגורם המשרה" אשר לפיה, לחץ נפשי או פיזי פתאומי חריג בעבודה, עלולים לגרום להפרשה עודפת של אדרנלין וזו גורמת להתכווצות העורק, לקרע הרובד השומני שלו ולהיווצרות קריש דם היוצר חסימה של העורק ומפסיק את זרימת הדם לשריר הלב.


לאור הלכת מכלביץ, בדומה לאוטם שריר הלב, נקבע כי מצב דחק פתאומי עלול לגרום לאוטם בכלי דם המוביל למוח ולגרום לאירוע מוחי.
שאלת היחס נבחנת ע"י המומחה הרפואי אשר בוחן מהי מידת השפעת האירוע החריג בעבודה על הופעת האירוע המוחי במועד בו הופיע. שאלת היחס הזו נבחנת בד"כ ע"פ "מבחן סמיכות הזמנים". ככל שהופעת האירוע המוחי התרחשה בסמוך לאירוע החריג בעבודה כך ייטה המומחה לקבוע, כי האירוע בעבודה היה בעל השפעה גדולה יותר משאר הגורמים האחרים הקיימים אצל התובע.


הפסיקה קבעה, כי פרק זמן של למעלה משבעה ימים בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת האירוע המוחי מנתק את הקשר הסיבתי הנדרש. על כן, התובע צריך להוכיח, כי האירוע החריג התרחש בפרק זמן קצר משבוע. יחד עם זאת, סמיכות זמנים קצרה אין בה די כדי להקים את הקשר הסיבתי אלא נדרשת הוכחה שהאירוע החריג אכן היווה סיבה ממשית לאירוע המוחי והוא אשר בפועל היווה את הגורם בעל ההשפעה הגדולה ביותר להופעתו במועד שאירע.


בתביעות מסוג זה מומלץ מאוד להצטייד בחוות דעת רפואית מטעם התובע, וזאת, על מנת להגדיל את הסיכויים שהתביעה תוכר ע"י הביטוח לאומי כפגיעה בעבודה כבר בשלב הראשוני, ובכך להימנע מלהיגרר לתביעה משפטית ארוכה בבית הדין לעבודה.