בית הדין הרבני הורה לבעל לשלם לאשה כתובה על אף שהוכח כי בגדה בבעלה

האשה תבעה כתובה מבעלה. הבעל טען כי לא מגיע לאשה תשלום הכתובה מאחר שלטענתו יש בידו הוכחה כי האשה בגדה בו.

בדיון שנערך בבית הדין הרבני, הודתה האשה כי בגדה בבעלה, לאחר שהבעל טען כי בשיחה אישית בינו לבינה הודתה בפניו האשה כי בגדה בו, וכי שיחה זו שביניהם הוקלטה על ידו, ואף הציג הבעל את הקלטת בפני ביה"ד.

בית הדין שוכנע כי האשה אכן בגדה בבעלה, ובחקירתה בבית הדין אכן הודתה האשה כי בגדה בבעלה

האשה לעומת זאת הוכיחה כי מספר שנים לאחר שארע אירוע הבגידה הביאה ילדים לעולם מהבעל, וכי הבעל לא התכחש לאבהותו ביחס לילדיו אלו.

הדין קובע כי אשה שבגדה בבעלה אינה זכאית לתשלום הכתובה, ומפסידה את כתובתה. למרות זאת, ועל אף הדין האמור, נעתר כאן ביה"ד הרבני לתביעתה של האשה לתשלום הכתובה, וזאת מטעמים מיוחדים.

הטעמים המיוחדים, היו נעוצים בכך כי האשה הוכיחה כי במהלך חיי הנישואין עם הבעל, חלתה האשה במחלה קשה (מחלת הסרטן), ונותרה עם נכות לכל ימי חייה, ואשר בגין נכות זו משולמת לה קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

בנסיבות אלו הורה בית הדין כי מאחר שמחלתה של האשה ארעה במהלך חיי הנישואין, והיא נותרה עם נכות לצמיתות, הרי שעל אף בגידתה של האשה, זכאית היא לתשלום הכתובה, וכך נעתר בית הדין הרבני לתביעת האשה לתשלום הכתובה חרף בגידתה.

יש להדגיש כי כאשר בית הדין הרבני פוסק כי לאשה מגיע סכום הכתובה, לעולם אינו פוסק לאשה את מלוא סכום הכתובה, אלא רק חלק ממנו ובכפוף לשיקול דעתו בנסיבות התיק שלפניו. כך שתמיד מדובר בחלק מסכום הכתובה ואף פעם לא מלוא סכום הכתובה. וכך היה גם במקרה שלפנינו.

הכותבת ייצגה את האשה בתביעת הכתובה.

התיק התנהל בביה"ד הרבני האזורי בפתח תקווה, בהרכב הדיינים: אב"ד הרב שלמה עמאר, הרב שמואל פופוביץ, הרב משה אוחנונה.