תניית שיפוט זר

תניית שיפוט זר

תפיסת היסוד המנחה הנה הכרתו של הדין בכוחם של צדדים לכלול בהסכם ביניהם תנייה בדבר שיפוט זר. הכלל הוא כי בית המשפט ייתן תוקף לתניה כזו ויעכב את ההליכים שבפניו מכוחה, אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות סטייה מן ההסדר עליו הוסכם בין הצדדים.

כלל זה נשתרש כהלכה פסוקה יסודית ויציבה, שבתי המשפט שבו ואישרוה לאורך השנים.

בתי המשפט חזרו ועמדו על כך שעיכובם של ההליכים מכוח תנית שיפוט זר הנו הכלל, בעוד שההכרעה שלא לעכב הליכים הנה חריג ויוצא מן הכלל.

על כן, נקבע כי רק במקרים חריגים ואם יראה התובע על קיומן של נסיבות מיוחדות ושיקולים כבדי משקל במיוחד ובעלי משקל מכריע המצדיקים חריגה מן המוסכם בתנית השיפוט ואת אי כיבודה, ישקול בית המשפט לאפשר סטייה מההסכמה החוזית שבין הצדדים.

הנטל להראות על קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את אי כיבודה של תנית השיפוט הוא על התובע, אשר פתיחתו בהליכים היוותה הפרה של הסכם השיפוט.


עודכן ב: 26/05/2009