א', עובד בעל ותק של שנים רבות במקום עבודתו, קיבל במפתיע הודעת דוא"ל מהממונה שלו ובה נמסר לו, כי לאור התנהלותו וחוסר שביעות הרצון מתפקודו, הוא מפוטר מעבודתו לאלתר. א' לא האמין שזה קורה לו. ההודעה נחתה עליו כרעם ביום בהיר, מבלי שיהיה מוכן לה וללא כל רמז שיכול היה לנבא את שעתיד לבוא.


ואכן, לאחר פיטוריו המפתיעים, החל א' לגלות תסמינים מדאיגים. התיאבון שלו פחת והוא השיל מספר ק"ג ממשקלו. הוא החל להסתגר בביתו, ניתק קשרים חברתיים, החל לסבול מחרדות, עצבנות יתרה, חוסר סבלנות ואף החל לפתח מחשבות אובדניות.


האם ניתן לקשור את פיטוריו של א' למצבו הנפשי? האם ניתן להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה ואם כן - מהן האפשרויות העומדות בפניו?


לאורך השנים, בתי המשפט התייחסו באופן חשדני לפיצוי בגין נזק נפשי, במיוחד במקרים שבהם הנזק הנפשי עומד לבדו בפני עצמו, מבלי שמתלווה אליו נזק פיזי. כפי שצוין לא פעם במפורש בפסיקה, המקור ליחס החשדני היה בעיקר החשש מהצפת בתי המשפט בתביעות סרק עקב התחזות, כמו גם הקושי שבאבחון הנזק הנפשי.


בצל היחס "החשדני" הנ"ל נקבע בפסיקת בתי הדין לעבודה, כי על מנת שמחלת נפש תוכר כתאונת עבודה, על הנפגע להוכיח כי אירע לו בעבודתו אירוע תאונתי מיוחד ("אירוע מיוחד") וכי קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין האירוע המיוחד הנ"ל.


הכוונה היא, כי על הנפגע לבודד אירוע מסוים שאירע לו בעבודה, כזה שניתן לזהות אותו בזמן ובמקום ושאפשר להצביע על התרחשותו באופן נקודתי. על הנפגע להוכיח כי מדובר באירוע "שהטביע עליו חותם", אירוע מיוחד השונה מפעילות היומיומית הרגילה שלו בעבודה ושגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו, כשבהקשר זה נקבע בפסיקה כי הבחינה היא סובייקטיבית, דהיינו - יש לשאול כיצד האירוע השפיע בפועל על הנפגע (ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע ישפיע עליו).


חשוב מאוד להדגיש, כי בניגוד לדעה הרווחת, מתח נפשי מתמשך במקום העבודה אינו מבסס הכרה במצב נפשי כפגיעה בעבודה ולא ניתן להכיר במתח נפשי מתמשך, לכשעצמו, כבסיס להכרה בפגיעה נפשית כתאונה בעבודה.


יחד עם זאת, חשוב גם לציין כי הפסיקה ריככה במעט את הכלל הנוקשה הנ"ל וקבעה, כי ניתן להכיר במחלת נפש שהתפרצה גם אצל עובד שמצוי במתחים ולחצים מתמשכים במקום העבודה שלו - וזאת אם אותו עובד יוכיח קיומו של אירוע מיוחד מוגדר ומבודד בזמן ובמקום, אשר הופיע על רקע המתחים והלחצים המתמשכים הנ"ל.


כלומר, קיומם של מתח ולחץ נפשי המתפרשים על פני פרק זמן מתמשך- לכשעצמם- אינם שוללים את האפשרות "לבודד" אירוע מיוחד שאירע במהלך אותה התקופה, אשר לאחריו ובעקבותיו נגרם הנזק הנפשי.


יש לציין, כי מלבד הכרה בפגיעה נפשית שאירעה כתוצאה מאירוע חריג או מיוחד בעבודה, קיים סוג נוסף של פגיעות נפשיות שניתן להכיר בהן כפגיעה בעבודה- ואלו הן הפגיעות הנפשיות אשר נלוות לתאונת עבודה שגרמה לנזק פיזי.


הכוונה לאותם מקרים בהם המבוטח נפגע פיזית בתאונת עבודה (למשל- נפגע קשה בתאונת דרכים בדרכו הביתה מהעבודה או נפגע כתוצאה מנפילה מגובה במהלך עבודתו וכיו"ב) וכתוצאה מפגיעתו הגופנית, לאחר זמן מה, לקה גם בפגיעה נפשית. גם הפגיעה הנפשית הזו, לכשעצמה, יכולה להיות מוכרת כפגיעה בעבודה, ככל ויוכח הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה.

 

ומה באשר למבוטח, שגם לפני האירוע התאונתי כבר סבל ממחלה נפשית כלשהי? האם גם בעניינו ניתן להכיר במצבו הנפשי שלאחר האירוע התאונתי כפגיעה בעבודה?


התשובה לכך היא חיובית. בתי הדין לעבודה קבעו לא פעם, כי גם במקרים כאלו ניתן להכיר בפגיעה הנפשית כתאונת עבודה, וזאת על דרך ההחמרה. באשר למידת ההחמרה ואחוזי הנכות שיש להעניק לנפגע במקרה כזה בגין התאונה בעבודה- אלו ייקבעו על ידי הוועדה הרפואית שתבדוק אותו.

 

לבסוף, מהן הזכויות של הנפגע לאחר שהפגיעה הנפשית הוכרה כתאונת עבודה?


לאחר שהפגיעה הנפשית מוכרת כתאונת עבודה ולאחר ששולמו לו דמי פגיעה עבור התקופה שבה שהה באי כושר כתוצאה מהפגיעה (עד למקסימום 91 ימים מיום התאונה), יגיש הנפגע למוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.


במסגרת התביעה, יפרט את מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה שהוכרה ויצרף מסמכים רפואיים רלוונטיים. לאחר הגשת הטפסים, הוא יוזמן על ידי המוסד לביטוח לאומי לבדיקה בפני ועדה רפואית, שתעניק לו את אחוזי הנכות המתאימים לו כתוצאה מהפגיעה הנפשית שהוכרה כתאונת עבודה, בהתאם למצבו.


על האופן שבו נקבעים אחוזי הנכות, כמו גם על האפשריות העומדות בפני הנפגע לערער על החלטות של הוועדות הרפואיות - במאמר נפרד.