מתי יוכר אוטם בשריר הלב כתאונת עבודה?

בשונה מרוב תאונות העבודה "הקלאסיות", אשר בהן ברור כי העובד נפגע במהלך עבודתו מגורם חיצוני הנראה לעין (למשל עובד שנחבל ברגלו כתוצאה מנפילה מגובה), הרי שהתקף הלב אינו נראה לעין. למעשה, התקף הלב הינו בגדר מחלה "פנימית" (ולא "תאונה"), שכן מבחינה רפואית הוא פוקד רק את מי שכבר מקנן בו תהליך תחלואתי טבעי שבסופו של דבר עלול לגרום לאוטם, בלי כל קשר לעבודתו של הנפגע.

מכאן, אפוא, הבעייתיות שבהכרה של התקף הלב כתאונת עבודה.

"אירוע חריג"

כחלק מהניסיונות של פסיקת בתי הדין לעבודה לאורך השנים למצוא פתרונות לבעייתיות נקבע, כי תנאי הכרחי להכרה באוטם לבבי כתאונת עבודה הוא הוכחת התרחשות של "אירוע חריג" במהלך עבודתו של הנפגע.

הנטל להוכיח כי אכן התרחש בעבודתו "אירוע חריג" מוטל על העובד הנפגע. עליו להוכיח כי בטרם לקה בהתקף הלב, אירע לו בעבודתו אירוע חריג, שהינו בלתי שגרתי ביחס לעבודתו הרגילה והשגרתית.

חריגות האירוע נבחנת על פי מצבו הסובייקטיבי של הנפגע, מנקודת מבטו. ואולם, על מנת שיוכיח כי אכן האירוע היה חריג מבחינתו (סובייקטיבית כאמור), על הנפגע להביא לכך ראיות אובייקטיביות (למשל עדויות בדבר שגרת עבודתו של הנפגע ביחס לאירוע יוצא הדופן שאירע לו, ציון האירוע וחריגותו ע"י הנפגע כבר בפני הצוות הרפואי שטיפל בו מיד לאחר שלקה באוטם ועוד).

מדובר באירוע אשר יכלול הפעלת מאמץ פיזי בלתי רגיל, או דחק נפשי, או מתח, או התרגזות ו/או התעצבנות, אשר חורגת משגרת העבודה היומיומית של העובד.

הפסיקה מלאה בדוגמאות למקרים שהוכרו כ-"אירועים חריגים": ויכוח חריג שאליו נקלע העובד, אשר חורג באופן משמעותי מהוויכוחים היומיומיים והשגרתיים שבהם הוא מעורב בעבודתו; איום שקיבל עובד במהלך עבודתו מעובד אחר; התרגשות יוצאת דופן ובלתי רגילה (לאחרונה נקבע בפסיקה כי גם התרגשות חיובית יכולה להוות "אירוע חריג"); שיחה עם ממונה במהלכה מוטחות בפני העובד האשמות קשות; מאמץ פיזי בלתי רגיל שחרג משגרת עבודתו הרגילה של העובד; הודעה פתאומית על פיטורין שמקבל העובד, ללא כל הודעה מראש ועוד כהנה וכהנה.

ומה באשר ללחץ או מתח נפשי מתמשך בעבודה (דהיינו- תקופה ממושכת שבה שרוי העובד במתחים נפשיים או לחצים בעבודה שלאחריה לקה באוטם בשריר הלב)? ככלל, על פי הפסיקה, אלו אינם יכולים להוות תאונת עבודה.

על הנפגע להוכיח אירוע חד פעמי, יחיד, חריג, שניתן לאתרו בזמן ומקום. רק אירוע כזה יכול להיחשב "אירוע חריג", אשר ייתכן וקיים קשר סיבתי בינו לבין האוטם שבו לקה העובד.

יחד עם זאת, בפסיקה נקבע כי ככל והנפגע יוכיח כי המתח הנפשי המתמשך שממנו סבל במשך תקופה ממושכת הגיע לשיא באירוע אחד מסוים, שניתן להצביע עליו בזמן ובמקום- יהיה אפשרי להכיר באותו אירוע כאירוע חריג וזאת - חרף המתח הנפשי המתמשך הנ"ל שממנו סבל בתקופה שקדמה לו.

עוד יצוין כי הפסיקה הייתה גם מוכנה ללכת צעד נוסף "קדימה" וקבעה, כי בנסיבות מסוימות ניתן לראות גם בפעולה שגרתית של הנפגע במהלך עבודתו כ"אירוע חריג", זאת ככל ועקב מצבו הבריאותי בזמן ביצוע הפעולה השגרתית - הפעולה השגרתית גרמה לו למאמץ מיוחד.
במקרה כזה, כך נקבע, המאמץ הרגיל והשגרתי של הנפגע במהלך עבודתו הפך, מבחינתו, למאמץ בלתי רגיל ועל כן יש להכיר בו כאירוע חריג (למשל הכרה במאמץ פיזי כאירוע חריג בעניינו של עובד, אשר עבודתו הרגילה היא עבודה פיזית, ככל ויוכח כי בזמן ביצוע המאמץ הפיזי הנ"ל, היה העובד חולה).

קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם

לאחר שהנפגע עמד בנטל והוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה, עליו להוכיח את הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם בשריר הלב שבו לקה. זאת, ייעשה ע"י חוות דעת רפואית של מומחה רפואי.

ככל והמומחה ייקבע, כי קיימת סבירות של מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי בין האוטם שבו לקה הנפגע לבין האירוע החריג שהתרחש בעבודתו, תתעורר שאלת היחס בין האירוע החריג להופעת האוטם, במסגרתה יצטרך המומחה להשיב לשאלה האם השפעת האירוע החריג על הופעת האוטם "פחותה בהרבה" מהשפעתם של גורמים אחרים (כאשר הכוונה בעיקר לגורמי סיכון שמהם סובל הנפגע, ככל וכך - יתר לחץ דם, השמנה, עישון).

רק אם המומחה הרפואי ישיב כי השפעת האירוע החריג בעבודה על הופעת האוטם "אינה פחותה בהרבה" מהשפעת יתר הגורמים- יוכר האוטם כתאונת עבודה.

האם ישנה חשיבות למועד שבו הופיע האוטם?

בהרבה מן המקרים, לוקה העובד באוטם כשהוא כבר לא נמצא בעבודה, זמן מה לאחר התרחשותו של האירוע החריג. עובדה זו, לכשעצמה, אין בה כדי לשלול את ההכרה באוטם כתאונת עבודה.

במילים אחרות, ניתן לומר כי אין חשיבות יתרה לשאלה היכן בדיוק לקה העובד באוטם- האם במסגרת שעות העבודה, או שמא בשעות שבהן לא נמצא בעבודתו.

יחד עם זאת, בהחלט קיימת חשיבות לזמן שחלף ממועד התרחשות האירוע החריג ועד למועד שבו לקה הנפגע באוטם, כאשר ברור כי קיומה של סמיכות זמנים "הדוקה" בין האירוע החריג למועד הופעת האוטם יכולה ללמד על קיומו של קשר סיבתי. ככל שהזמן שחלף בין מועד התרחשותו של האירוע החריג לבין המועד שבו לקה הנפגע באוטם הוא קצר יותר, כך הדבר פועל לטובתו של הנפגע ויכול ללמד על קשר סיבתי בין האוטם לבין האירוע החריג.

מנגד, הפסיקה קבעה לא פעם, כי עצם קיומה של סמיכות זמנים הדוקה וברורה - אין בה, לכשעצמה, כדי להקים את הקשר הסיבתי - ולהיפך.

ואכן, ישנן לא מעט דוגמאות למקרים שבהם האוטם הופיע מספר ימים לאחר התרחשותו של האירוע החריג ועדיין, נקבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם. כל מקרה ייבחן, אפוא, לגופו.

מהן הזכויות לאחר שהאוטם הוכר כתאונת עבודה?

לאחר שהאוטם מוכר כתאונת עבודה, יגיש הנפגע למוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. במסגרת התביעה, יפרט את מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה שהוכרה ויצרף מסמכים רפואיים רלוונטיים. לאחר הגשת הטפסים, הוא יוזמן ע"י המוסד לביטוח לאומי לבדיקה בפני ועדה רפואית, שתעניק לו את דרגת הנכות המתאימה לו כתוצאה מהאוטם שהוכר כתאונת עבודה, בהתאם למצבו.