כאשר אדם נפגע בתאונת עבודה, ולאחר שחולפת תקופת אי הכושר הראשונית המקסימלית הקבועה בחוק שבמהלכה משולמים לו דמי הפגיעה בגין הימים שבהם הוא לא יכול היה לעבוד כתוצאה מהפגיעה בעבודה (13 שבועות לכל היותר), הוא עומד לבדיקה בפני ועדה רפואית, אשר עליה לקבוע את דרגת הנכות המגיעה לו כתוצאה מהתאונה.

 

דרגת הנכות נקבעת על ידי הוועדה הרפואית בהתייחס לכל פגימה ופגימה שממנה סובל הנפגע כתוצאה מהפגיעה, וזאת- בהתאם למבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- "התקנות").

 

פריטי הליקוי המצוינים בתקנות הם רבים ומתייחסים לרוב רובן של הפגימות. המשותף לכל פריטי הליקוי הוא, כי הם אינם מביאים בחשבון את הנתונים האישיים של המבוטח והם אינם מתייחסים למקצועו של המבוטח, לגילו של המבוטח וכיו"ב. מדובר, אפוא, במבחנים אובייקטיביים לחלוטין, אשר הוועדה הרפואית מיישמת בהתאם לפגימות שמהם סובל המבוטח שעומד בפניה לבדיקה.

 

למשל, מבוטח שנפגע בגבו התחתון (ע"ש מתני), עשויה הוועדה להעניק לו נכות יציבה לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתקנות, אשר מעניק 10% בגין "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני בצורה קלה". ככל ויימצא בבדיקת המבוטח ע"י הוועדה, כי הלה סובל מהגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני "בצורה בינונית"- תעניק לו הוועדה נכות יציבה בשיעור 20%.

 

במילים אחרות - המבחנים לקביעת דרגת הנכות הם מבחנים רפואיים אובייקטיביים, אשר אין בהם כל התייחסות לנתונים האישיים של המבוטח.

 

יחד עם זאת, ברור הוא, כי נתונים אישיים – יש בהם כדי להשפיע על הנכות התפקודית של הנפגע. הדוגמא הקלאסית לכך היא עניינו של הפסנתרן, אשר אצבעו נקטעה בתאונת עבודה. ברור, שדינו של זה אינו כדין עו"ד שאצבעו נקטעה. בעוד שהפסנתרן איבד למעשה את היכולת שלו לחזור ולעבוד כפסנתרן, עורך הדין ממשיך בעבודתו כרגיל, ללא שום מגבלה.

 

לשניהם נקבעה בוועדה הרפואית אותה דרגת נכות רפואית, בגין קטיעת אצבע, בהתאם למבחנים האובייקטיביים הקבועים בתקנות- אולם ברור שהנכות התפקודית של הפסנתרן גבוהה בהרבה מזו של עוה"ד.

 

כאן נכנסת לתמונה תקנה 15. תקנה 15 נועדה לאזן את יסוד הקביעה האובייקטיבית של דרגת הנכות, ומאפשרת להגדיל את הנכות של הנפגע בשיעור של עד מחצית מדרגת הנכות שנקבעה לו.

 

וזו לשון תקנה 15:

 

"15.סטיות

 

(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנה 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינויה זה לא יעלה על % 19 אם דרגת הנכות פחותה מ-20% ובכל מקרה אחר לא תעלה על % 100.


(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

 

(ג)

 

(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה".


הפעלת תקנה 15 - שני תנאים מצטברים

 

על מנת להגדיל את הנכות הרפואית שנקבעה לנפגע עד למחצית (למשל, נפגע שנקבעה לו נכות רפואית בשיעור 24% והוועדה קבעה שיש להפעיל את תקנה 15 בעניינו במלואה- תוגדל נכותו עד לשיעור 36%), יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים : על הנפגע להוכיח כי "אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו" כתוצאה מהפגיעה בעבודה וכן כי נגרמה לו "ירידה ניכרת בהכנסות" כתוצאה מהפגיעה.

 

יצוין, כי עד 1.4.00 התנאי הנ"ל היו תנאים חלופיים ולא מצטברים (דהיינו- די היה לנפגע להוכיח את התקיימות אחד מהתנאים). החל מ- 1.4.00 התנאים הם מצטברים.

 

הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו- על הוועדה לבחון האם מסוגל הנפגע במצבו לחזור לעבודתו טרם התאונה. חשוב להבין- אין עסקינן בבחינת כושר העבודה של הנפגע באופן כללי ואובייקטיבי, אף לא בשאלות בדבר אפשרויות השיקום העומדות בפניו. כל שעל הוועדה לשאול הוא, האם הנפגע מסוגל לחזור לעבודה שלו ולמקצוע הספציפי שלו.

 

לדו': שחקן כדורסל מקצועי שנפגע בכתף לא יכול לחזור לעבודתו כשחקן. העובדה כי הוא מסוגל לעבוד בעבודה אחרת (למשל- עבודה פקידותית) אינה רלוונטית ואינה גורעת מהאפשרות להפעיל את תקנה 15 בעניינו.

 

הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו- הוועדה (ע"י התייעצות עם ועדת רשות) תבחן האם חלה ירידה ניכרת בהכנסות הנפגע, לזמן בלתי מוגבל, כתוצאה מהפגיעה. בתי הדין לעבודה קבעו, כי "ירידה ניכרת" הינה ירידה של 20% ומעלה בשכרו של הנפגע.

בחינת תנאי זה נעשה תוך השוואת שכרו של הנפגע ברבעון שלפני הפגיעה לשכרו עובר לדיוני הוועדה הרפואית.

 

 

השיקולים שעל הוועדה לשקול בבואה לבחון הפעלת תקנה 15

 

א. "בשים לב למקצועו"- בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע, כי המבחן שעל הוועדה להפעיל, בבואה לשקול יישום תקנה 15 לעניין מקצועו של הנפגע, הוא: "באיזו מידה פועלת הפגימה הקונקרטית באדם בעל אותו מקצוע, שהיה למערער בעת התאונה, במידה רבה יותר מאשר באדם אחר, שבעבודתו אין לפגימה משקל מיוחד." במילים אחרות- עד כמה יש לפגימה ממנה סובל הנפגע השפעה- דווקא בשל אופי מקצועו וסוג עבודתו.

 

ב. גילו של הנפגע- הפסיקה קבעה לא פעם, כי על הוועדה לשקול האם הפגימה שממנה סובל הנפגע משפיעה על סיכוייו בשוק העבודה בגלל גילו, כאשר נקודת המוצא היא שגיל מבוגר הוא שיקול שיש להתחשב בו בעת הפעלת תקנה 15.

 

כמו כן, קבעה הפסיקה כי קיים "גיל נייטרלי"- שאינו מבוגר ואינו צעיר. נפגע שהוא בגיל "נייטרלי" כאמור- לא תתחשב הוועדה בעת הפעלת תקנה 15 בגילו (לא לחיוב, אף לא לשלילה).

 

ג. דרגת הנכות כתוצאה מהפעלת תקנה 15 לא עולה על 19% - במקרים בהם נקבעת לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור הנמוך מ-20%, קובעת תקנה 15 כי ניתן להגדיל את הנכות לפי תקנה 15- אולם זאת אך ורק עד נכות בשיעור 19%.

 

לדו': נפגע שנקבעה לו נכות יציבה בשיעור 16% והוועדה קבעה שיש להפעיל בעניינו את תקנה 15 במלואה- תוכל הוועדה להגדיל את הנכות רק עד ל-19% ולא מעבר.

 

מנגד, ככל והנכות הרפואית שהוועדה העניקה לנפגע עולה על 20%- אין שום מגבלה בכל הנוגע להפעלת תקנה 15, עד למחצית כמובן.

לדו': נפגע שהוענקה לו נכות יציבה בשיעור 30%- תוגדל נכותו עד לנכות יציבה בשיעור 45%, ככל והוועדה תקבע כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה בעניינו.

 

ד. הפעלת תקנה 15 – על כל הפגימות שמהן סובל הנפגע ושבגינן נקבעו לו דרגות נכות- שאלה אשר מתעוררת במקרים רבים היא, מה דינו של נפגע שסובל ממספר רב של פגימות, אולם רק לחלק מהן יש באמת השפעה על מסוגלותו לחזור לעבודתו. הפסיקה קבעה במקרים כאלו, כי על הוועדה להפעיל את תקנה 15 בהתייחס לכל הפגימות שבגינן נקבעו לנפגע אחוזי נכות.

 

יש, אפוא, להתייחס אל כל הנכויות כמקשה אחת ולהפעיל את תקנה 15 על בסיס הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לנפגע.

 

 

הפעלת תקנה 15 לאחר ניסיון חזרה לעבודה

 

במקרים רבים הנפגע חזר לעבודתו או לעיסוקו ונקבעת לו נכות רפואית, מבלי שתופעל תקנה 15, אולם לאחר תקופה קצרה הוא מגלה כי הוא אינו מסוגל עוד להמשיך לעבוד בעבודתו ונאלץ לעזוב (או להפחית בהיקף המשרה, או לעבור לתפקיד אחר) וכתוצאה מכך גם נגרמת ירידה ניכרת בהכנסותיו.

 

גם במקרים כאלו ניתן לפנות למוסד לביטוח לאומי ולבקש להפעיל את תקנה 15 וזאת באמצעות המנגנון הקבוע בתקנה 17 לתקנות , כאשר תנאי הוא, כי חלפה שנה מאז שקבעה הוועדה האחרונה שדנה בעניינו של הנפגע את דרגת נכותו הרפואית, אך טרם חלפו מאז 5 שנים.

 

חובת התייעצות של הוועדה הרפואית עם ועדת רשות

 

על פי הפסיקה, בכל מקרה שבו קובעת ועדה רפואית לנפגע נכות רפואית שעולה על 20%- חובה עליה להיוועץ בוועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15.

 

ועדת רשות היא ועדה שבהרכבה יישב רופא, פקיד שיקום ועובד המוסד לביטוח לאומי. ועדת הרשות תבחן את נושא הפעלת תקנה 15 בעניינו של הנפגע ותיתן את המלצתה לוועדה הרפואית.

 

חשוב להבין כי כל שעל ועדת הרשות לעשות הוא להמליץ או לייעץ לועדה הרפואית. ההחלטה הסופית בכל הנוגע להפעלת תקנה 15 תתקבל ע"י הוועדה הרפואית, אשר בהחלט יכולה גם לא לאמץ את המלצת ועדת הרשות.