תאונה בדרך לעבודה, מתי תוכר כתאונת עבודה?

סע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 מגדיר תאונת עבודה כתאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו" (ואצל העובד העצמאי- "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו").

יחד עם זאת, המחוקק הרחיב הגדרה זו וקבע בסע' 80 לחוקק מספר חזקות עובדתיות, שבהתקיימן יראו תאונה כתאונת עבודה, אף אם היא לא עונה על ההגדרה הצרה שבסע' 79 הנ"ל.

אחת החזקות היא תאונה שארעה למבוטח, בדרכו מביתו לעבודה או מהעבודה לביתו (סע' 80(1) לחוק). חזקה זו קובעת, כי "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו."

מדובר, אפוא, בהרחבה של הגדרת "תאונת עבודה" והיא מעלה שאלות רבות, בהן נדון במאמר זה.

מהו "מעון"?

כאמור, סע' 80(1) לחוק מגביל את תחולת החזקה ומחיל אותה רק לגבי תאונות שאירעו בדרך מתחום המעון של המבוטח אל מקום העבודה שלו ולהיפך.

עפ"י הפסיקה, "מעון" חייב להיות מעון שבו שוהה המבוטח דרך קבע תקופה משמעותית ולא ארעית (ראה עב"ל 297/05 יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי).

יחד עם זאת חשוב לציין, כי הפסיקה הכירה גם במעון חלופי כמעון לצורף החלת החזקה הקבועה בסע' 80(1) הנ"ל. כך, למשל, נקבע באחד המקרים כי מי ששהה בזמן הפסקה בדרך קבע במעון של אחרים- תיחשב שהותו שם כתחליף "מעון" ועל כן הוכרה כתאונת עבודה תאונה שארעה למבוטח בדרך מאותו מעון חלופי אל מקום העבודה.

מהם תחומי המעון?

שאלה מרכזית, אשר העסיקה ועדיין מעסיקה רבות את בתי הדין לעבודה היא- מהו תחום המעון של המבוטח, או במילים אחרות- היכן מסתיים "מעונו" של המבוטח ומתחיל שטח הרבים?

הפסיקה קבעה, כי החזקה שקבועה בסע' 80(1) "נעצרת" על סף ביתו של המבוטח פנימה, כלומר- תאונה שארעה למבוטח בתוך שטח ביתו, מאחורי דלת ביתו- לא יכולה להיחשב כתאונה שארה לו בדרך לעבודה (או ממנה).

מנגד- ברור הוא, כי תאונה שארעה למבוטח בכביש או במדרכה, בדרכו לעבודה (או ממנה) היא תאונה שארעה לו בדרך לעבודה (או ממנה) ותיחשב תאונת עבודה.

הבעיות מתעוררות בעיקר במקרים בהם התאונות מתרחשות בשטחים "האפורים" , דהיינו- בין רשות היחיד לרשות הרבים. לדוגמא: נפילה בחדר מדרגות של בניין משותף; נפילה בחצר של בית פרטי (אחרי שהמבוטח כבר יצא את סף דלת הבית); וכיו"ב.

לאחר שנים של חוסר וודאות בפסיקת בתי הדין לעבודה, עשה ביה"ד הארצי סדר בפסה"ד בתיק עב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי נ' רונן, שם נקבע המבחן הקובע והוא- "מבחן השליטה על סיכוני הדרך", במסגרתו יש לשאול למי והיכן השליטה על סיכוני הדרך בכל אותם מקרים מן התחום "האפור". נקבע, כי כאשר למבוטח יש שליטה מלאה בשטח שבו ארעה התאונה- אזי ייחשב השטח שבו נפל המבוטח כתחום מעונו והתאונה לא תוכר כתאונת עבודה. מנגד, כאשר לא ניתן יהא לייחס למבוטח שליטה מלאה בשטח שבו ארעה התאונה- יש לראות את הבוטח כאילו נפל בשטח שהוא ברשות הרבים ועל כן התאונה תוכר כתאונת עבודה.

בשים לב למבחן השליטה המלאה הנ"ל, נבחן מספר דוגמאות (שהובאו גם בפסק הדין רונן):

• נפילה בחצר בית פרטי/רחבה הסמוכה לבית הפרטי/שביל שמגודרים בגדר- נפילה בשטח כזה, שבו למבוטח יש את היכולת הבלעדית לקבוע את מצב התחזוקה שלהם, או את פתיחת השער ונעילתו, כשם שיש לו שליטה על דלת ביתו- תיחשב נפילה שארעה בשטח המעון של המבוטח, שבו יש לו שליטה מלאה- ולכן תאונה כזו לא תוכר כתאונת עבודה.

• מעלית שמובילה ישירות אל דלת המבוטח- תיחשב כשטח שבו למבוטח יש שליטה מלאה ולכן- נפילה בה לא תוכר כתאונת עבודה.

• נפילה בבית דו משפחתי, בשביל שמיועד רק לבעלי אחד מן הבתים- אף היא לא תוכר כתאונת עבודה, מכיוון שמדובר בשטח שבו יש למבוטח שליטה מלאה על הסיכונים.

• נפילה בחדר מדרגות משותף בבית דירות- תיחשב כנפילה בשטח שבו אין למבוטח שליטה מלאה על הסיכונים ולכן יש לראות בשטח כזה כשטח שהוא ברשות הרבים (ועל כן התאונה תוכר כתאונת עבודה, בכפוף להתקיימות יתר תנאי סעיף 80(1) לחוק).

חשוב לזכור, כי כל מקרה אמור להיבחן לגופו, בשים לב כאמור למבחן השליטה המלאה הנ"ל.

 

מבחן סיכוני הדרך

תנאי נוסף שעליו להתקיים על מנת שתאונה שארעה למבוטח בדרך לעבודה (או ממנה) תוכר כתאונת עבודה הוא קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנסיעה או ההליכה, שכן המחוקק קבע מפורשות בסע' 80(1) הנ"ל, כי רק תאונה שארעה למבוטח "תוך כדי" נסיעתו או הליכתו לעבודה (או ממנה) ועקב נסיעתו או הליכתו זו- תוכר כתאונת עבודה.

הפסיקה פירשה את התנאי הנ"ל ("עקב נסיעתו או הליכתו")- ככזה שדורש קשר סיבתי בין התאונה לבין "סיכוני הדרך". נוכל להבין טוב יותר בעזרת דוגמא פשוטה: אדם שחוזר בהליכה ממקום עבודתו אל ביתו ונופל על רקע מחלה פנימית כלשהי (אפילפסיה למשל). אותו אדם יכול היה ליפול בגין המחלה בכל מקום אחר. ברי, כי אין כל קשר בין הדרך/המקום שבו הוא נפל- לבין לפגיעה ומשכך אין מדובר בתאונה שתוכר כתאונת עבודה.

הנה כי כן, לא כל תאונה בדרך מהעבודה או אל העבודה היא תאונת עבודה. תאונה שנגרמה בשל גורם פנימי- לא תוכר כתאונת עבודה, שכן היא לא ארעה "עקב" ההליכה. רק תאונה שנגרמה כתוצאה מסיכוני הדרך יכולה להיות תאונה שניתן להכיר בה כתאונת עבודה.

יצוין, כי ההלכה בעניין זה נקבעה בדב"ע לט/0-107 המוסד לביטוח לאומי נגד סמסון (שם נדחתה תביעתה של הולכת רגל שנפלה בגלל סחרחורת , מבלי שה-"דרך" תרמה תרומה כלשהי לנפילה).

הפסקה או סטייה מהדרך המקובלת

סע' 81(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי נסיעה או הליכה מביתו למקום העבודה ולהיפך – אין רואים אותה כתאונת עבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה "הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו..."

הסעיף מעורר מספר שאלות או תנאים:

• התנאי הראשון הוא, אפוא, כי המבוטח נסע או הלך בדרך שהוגדרה "הדרך המקובלת".

הפסיקה קבעה לא פעם, כי המבחן הוא מבחן סובייקטיבי, כלומר- "אם יוכח שפלוני נוסע יום יום לעבודתו בדרך מסוימת, הרי היא היא הדרך המקובלת".

עוד נקבע, כי כל מסלול נסיעה סביר שבחר לעצמו המבוטח יכול להיחשב "הדרך המקובלת". הדרך לא חייבת להיות הדרך הקצרה ביותר דווקא ובהחלט ייתכן כי שיתקיימו מספר חלופות "מקובלות" שההבדל ביניהן לא משמעות וכל אחת מהן תיחשב "הדרך המקובלת".

יחד עם זאת נפסק, כי גם אם המבוטח נסע או הלך בדרך המקובלת- אולם תכלית נסיעתו או הליכתו לא הייתה הגעה ממעונו למקום העבודה ולהיפך- ותוך כדי ההליכה או הנסיעה ארעה תאונה- לא תוכר תאונה שארעה לו כתאונת עבודה.

 

• התנאי השני הוא, כי לא מדובר ב- "הפסקה או סטיה של ממש".

באשר ל-"הפסקה של ממש": הפסיקה קבעה כי המבחן הקובע הוא לא מבחן כמותי (כלומר- משך ההפסקה) אלא מבחן מהותי, כלומר- יש לשאול מהי מטרת ההפסקה והנלוות שלה ביחס לדרך. לדו': כאשר ההפסקה הייתה הפסקה קצרה, לצורך התרעננות בדרך הביתה- אין זו הפסקה של ממש, שכן מדובר בהפסקה שהיא נלווית לדרך ואינה מהווה מטרה בפני עצמה. לעומת זאת, הפסקה לצורך ביקור חברים הינה הפסקה בעלת מטרה עצמאית, שהיא בגדר "הפסקה של ממש".

חשוב לציין כי הפסיקה קבעה, כי "הפסקה של ממש" היא כזו "שאינה ניתנת לריפוי". כלומר- משביצע המבוטח "הפסקה של ממש"- לא ניתן לראות עוד בתאונה שאירעה באותה דרך כתאונת עבודה.

באשר ל- "סטייה של ממש": גם בעניין זה, המבחן הקובע הוא מבחן מהותי, קרי- בחינה של מהות הסטייה מהדרך המקובלת ומטרותיה. לדו': סטייה של העובד מהדרך ועצירה בקניון- תהווה סטיה של ממש מהדרך המקובלת;

חשוב לציין, כי בפסיקה נקבע כי "סטיה של ממש", להבדיל מ- "הפסקה של ממש"- ניתנת לריפוי עם החזרה של המבוטח לתוואי הנסיעה או ההליכה הרגיל שלו. כלומר, חרף הסטייה, ככל ואירעה תאונה לאחר שהמבוטח כבר חזר לתוואי הדרך הרגילה שלו לאחר אותה סטיה- הרי שהתאונה תיחשב כתאונת עבודה (בהתקיים יתר התנאים כמובן).

 

כמו כן, יש לציין כי המחוקק קבע 3 חזקות בחוק, שבהתקיימן לא יראו סטיה או הפסקה של ממש מהדרך המקובלת:

א. מילוי חובות כלפי המעביד- סע' 81 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אין לראות הפסקה או סטיה של ממש שעה שההפסקה או הסטיה היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו.

 

ב. ליווי ילדים לגן- החוק קובע, כי לא יראו הפסקה או סטייה כהפסקה או כסטייה "של ממש", אם המבוטח עשה זאת לאחת מאלה: "כדי ללוות ילדו לגן הילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם."

באשר לשאלה מהו "מקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם", הרי שבהקשר זה קובעת תקנה 43ב לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) כי מדובר ב- "גנון או מקום שבו נמצא הילד 4 שעות או יותר ביממה או לפחו תעשרה ימים בחודש", כאשר "ילד" מוגדר כילד מתחת לגיל 10 או בכל גיל שמחת ליקוי גופני או נפשי זקוק הוא לליווי.

 

ג. קיום מצוות תפילת בוקר- החוק קובע, כי לא יראו הפסקה או סטייה כהפסקה או סטייה "של ממש", אם נעשתה ע"י המבוטח לצורך "תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל".

חשוב לציין כי מדובר אך ורק בתפילת בוקר ולא בתפילות אחרות במהלך היום- וכאמור, רק בבית תפילה.

 

לסיכום, כפי שראינו, הגם שהמחוקק הגדיר "תאונת עבודה" כתאונה שארעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו, הוא מצא לנכון להרחיב הגדרה זו ולהחילה גם על תאונה שארעה למבוטח בדרכו ממעונו לעבודה אול להיפך.

יחד עם זאת, ובשים לב לכך שממילא מדובר בהרחבה של הכיסוי הביטוחי כאמור, בחר המחוקק לתחום את גבולות ההרחבה והנ"ל ולהחילה רק בהתקיימותם של תנאים ברורים.

מכל מקום, מדובר בסוגיה שמעלה שאלות רבות ואני ממליץ בחום להתייעץ עם עו"ד שמתמחה באופן בלעדי בתחום הביטוח הלאומי ומימוש זכויות רפואיות.

 

עודכן ב: 18/07/2016