ישנן פוליסות ביטוח רבות אותן ניתן לרכוש מחברות הביטוח. למשל, ביטוח דירה, חיים ועסק. הביטוח האחרון נותן מענה לבעלי עסקים, כאשר נגרם להם נזק כלכלי עקב גניבת רכוש, קניין רוחני וכד'. לא פעם מתרחש אירוע ביטוחי, כהגדרתו בפוליסה, אך חברת הביטוח מסרבת לשלם את התגמולים. לחלופין, חברת הביטוח משלמת לעיתים סכום מצומצם "בלבד" למבוטח. במקרים כגון דא, קמה אפשרות להגיש תביעה לבית המשפט על מנת לתבוע את התגמולים להם המבוטח היה זכאי, לטענתו. דוגמא לתביעה מעין זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך 1,191,396 ₪. התביעה הוגשה לאחר ששתי משאיות וציוד נוסף נגנבו מבית עסקה של התובעת. על פי כתב התביעה, ביום 06.01.1999, אלמונים נכנסו לבית העסק וגנבו שתי משאיות. משאית אחת התגלתה יום למחרת בשכם. המשאית השנייה מעולם לא נמצאה. ביום 14.01.1999 התרחשה פריצה נוספת לבית העסק. במסגרתה, נגנב מחצר בית העסק ציוד ששימש לתיקון ותחזוקת המשאיות. הנתבעת, חברת הביטוח של התובעת, קיבלה הודעות על שתי הגניבות.
הנתבעת הסכימה לשלם לתובעת סכום בסך של 319,979 ₪ עבור שתי המשאיות ודחתה את הבקשה לתשלום התגמולים בגין הציוד הגנוב. חברת הביטוח טענה כי התובעת לא עמדה בתנאי הכיסוי הביטוחי היות והציוד נגנב מהחצר, בעוד הפוליסה התנתה את תשלום התגמולים בגניבה מתוך מבנה העסק. על כן, הוגשה התביעה דנן.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעת, כתוצאה מאירועי הגניבות נגרמו לה נזקים ישירים בשל אובדן שווי המשאיות והתוספות שהותקנו עליהן. בנוסף, נטען כי לתובעת קמה זכאות לקבל תגמולים עקב גניבת הציוד. לדידה, עקב אי תשלום התגמולים נגרמו לה נזקים תפעוליים. שכן, המחסור במשאיות ובציוד פגע ביכולתה של התובעת לספק שירותים לקהל לקוחותיה והיא נאלצה לשכור משאיות חלופיות.
מנגד, הנתבעת ביקשה להפחית מהסכומים שנתבעו את דמי ההשתתפות העצמית אותם התובעת נדרשה לשלם. בנוסף, בית המשפט התבקש להפחית את הסכום שכבר שולם לתובעת בעבר, בגין גניבת המשאיות. לחלופין, הנתבעת טענה כי הסכום ששולם כיסה את כל נזקיה של התובעת בגין אירוע הגניבה הראשון. כמו כן, הנתבעת דחתה את בקשת התובעת לפיצוי עקב נזקיה התפעוליים והדגישה כי לא קמה לה חובה לכסות נזקים מסוג זה על פי תנאי הפוליסה. לבסוף, הנתבעת חזרה על טענתה לפיה אירוע הגניבה השני לא הקים לתובעת זכאות לתגמולים, משום שהוא לא כוסה על ידי הפוליסה.
דיון והכרעה
באשר לאירוע הגניבה הראשון, השופטת החליטה לדחות את טענת חברת הביטוח לפיה שילמה את מלוא התגמולים בגין גניבת המשאיות. היא החליטה לפסוק סכום שישקף את ההפרש בין שווי הנזק הממשי שנגרם לתובעת כתוצאה מהגניבה לבין הסך ששולם בעבר. למרות שהוצגו בפני השופטת הערכות שמאי מטעם התביעה וההגנה, היא החליטה שלא להתבסס עליהן בקביעת הסכום. השופטת קבעה כי הערכת השמאי מטעם התביעה הייתה גבוהה מהסכום המרבי שנקבע בפוליסה, בעוד שהערכת השמאי מטעם ההגנה לא נתמכה באסמכתאות מספקות.
לבסוף, שווי המשאית שנגנבה הוערך בסך של 395,000 ₪ נכון ליום הגניבה. בקביעת סכום זה, השופטת התבססה על פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת מספר ימים טרם הגניבה. לדעת השופטת, חזקה על הנתבעת שלא נקבה בסכום שלא עלה בקנה אחד עם שווי המשאית. באשר למשאית השנייה שנגנבה ונמצאה כעבור יום, השופטת קבעה כי שווי הנזקים שנגרמו לה היה 130,440 ₪. בקביעה זו, השופטת קיבלה את הצעת המחיר שהוגשה מטעם מוסך באשדוד בה הוערכו נזקי המשאית בשווי אותו סכום.
באשר לאירוע הגניבה השני, השופטת נדרשה לבחון האם אכן הופרו תנאי הפוליסה כאשר התובעת השאירה את הציוד המובטח בחצר בית העסק. לאחר קריאת הפוליסה ותנאיה, השופטת פסקה כי על התובעת הוטלה חובה להשאיר את הציוד המבוטח בתוך המבנה. על כן, השארתו בחצר, גם אם הוא היה מכוסה ונסתר מהעין, הייתה בגדר הפרת תניות החוזה. משכך, לא קמה לתובעת זכאות לקבל תגמולים בגין גניבת ציוד זה.
לבסוף, השופטת קבעה כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי נגרמו לה נזקים תפעוליים עקב מעשי הגניבה. שכן, הראיות שהוצגו לצורך הוכחת טענה זו התבססו על נתונים חלקיים אודות רווחי החברה ושיעור הנזק כלל לא הוכח. בסופו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה, והנתבעת חויבה בתשלום היתרה בגין שווי המשאיות שנגנבו מבית עסקה של התובעת. בקשת תשלום תגמולי הביטוח עבור הציוד הנוסף שנגנב נדחתה. סך הפיצויים הועמד על 532,640, ממנו ניכתה השופטת את דמי ההשתתפות העצמית אותם התובעת נדרשה לשלם, את חובה לנתבעת ואת הסכום שולם בעבר עבור גניבת המשאית. לבסוף, סכום התשלום הועמד על 261,520 ₪ בצירוף ריבית והצמדה.
.jpg)
