כמו כל בעל מקצוע, גם עורך דין זכאי לתשלום. שכרם של עורכי הדין נקרא גם שכר טרחה. השכר מחושב לפי שעה, כאשר יש הבדל בין עורכי הדין השונים: עורך דין מתחיל יקבל שכר נמוך יותר מעורך דין ותיק ובעל מומחיות. לעיתים, עורך הדין יבקש תשלום נוסף עבור ייצוג הלקוח בבית המשפט או בדיונים שונים. דוגמא לתביעה לחיוב לקוח בתשלום שכר טרחה ניתן לראות בפסק הדין דנא. מדובר בתביעה של עורך דין במקצועו כנגד לקוח לשעבר. במסגרת התביעה, התובע ביקש לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחתו. לטענת התובע, השכר הגיע לו בגין טיפולו המקדמי בהליך הפלילי שנוהל נגד הנתבע והסתיים בהגשת כתב אישום.
יש לכם שאלה?
בתאריך 07.11.01 פסק בית המשפט כי התובע היה זכאי לתשלום מלוא שכר הטרחה וחייב את הנתבע בסכום שנדרש. לדברי השופטת, היא הגיעה להחלטה זו לאחר שנתנה אמון בגרסת התובע לפיה הוא הודיע לנתבע מה הסכום הנדרש לתשלום כמקדמה ובגין העבודות המקדמיות. כמו כן, השופטת קיבלה את טענתו של התובע כי הנתבע הסכים לתשלום שכר הטרחה ולכן הראשון השקיע מזמנו בהכנתו של התיק הפלילי ולימוד החומר לצורך ייצוג לקוחו. לעומת זאת, בגרסת הנתבע נמצאו סתירות רבות ולכן השופטת לא נתנה בה אמון.
הנתבע ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי קיבל את הקביעות העובדתיות אך החזיר את התיק לדיון בבית משפט השלום לצורך קביעתו של שכר טרחה ראוי. בעקבות זאת, זימנה השופטת בערכאה הדיונית את הצדדים פעם נוספת ואפשרה להם להגיש ראיות משלימות לצורך קביעת שכר הטרחה שהגיע לתובע.
החלטה
בפתח דבריה, השופטת ציינה כי לצורך קביעת שכר ראוי לעורך דין, על בית המשפט להתחשב במהות, היקף ומידת המורכבות של השירות שנתן עורך הדין. בנוסף, יש לשקול את שווי העניין נשוא השירות לצד הזמן שהשקיע עורך הדין בביצוע העבודה והמוניטין שלו. הלכה למעשה, לא פעם נעזר בית המשפט במומחים על מנת לקבוע מה היה השכר הראוי. על כן, הוחלט להסתייע במומחים גם במקרה דנן. בפני השופטת הוצגו שלוש חוות דעת: מטעם התובע, הנתבע ומומחית בית המשפט.
כאמור, שכר הטרחה הראוי הורכב משני רכיבים עיקריים. ראשית, שעות העבודה שנדרשו לעורך הדין לצורך ביצוע העבודה וטיבה. שנית, שכר העבודה הראוי, על פי הקריטריונים בפסיקה. התובע טען כי הוא השקיע 40 שעות עבודה על מנת להכין את התיק הפלילי. המומחה מטעם התובע ומומחית בית המשפט קבעו כי מספר שעות העבודה שהושקעו בתיק הפלילי של הנתבע היה סביר. דהיינו, נקבע כי נתון זה שימש אותם כבסיס לחישוב שכר טרחתו של התובע. יש לציין כי המומחית מטעם בית המשפט לא נחקרה על חוות דעתה, ולכן לא היה ניתן לסתור את דבריה.
המומחה מטעם התובע נחקר על ידי בא כוחו של הנתבע אולם הלה לא הצליח לערער את אמון בית המשפט בדבריו, השופטת קבעה, לאור חוות הדעת הללו, כי עדותו של התובע לעניין מספר שעות העבודה שהושקעו והיקף ההכנות הייתה אמינה. קביעה זו עלתה בקנה אחד עם החלטת השופטת בדיון הקודם (אז היא נתנה אמון מלא בגרסת התובע).
לעניין שכר הטרחה הראוי, המומחה מטעם התובע טען כי בנסיבות המקרה, שכר ראוי לשעת עבודה היה בסך 300 עד 350 דולר לשעה. זאת בהסתמך על מומחיות התובע והוותק שלו. על כן, דרישת התובע לקבל שכר טרחה בסך 10,000 דולר הייתה סבירה, ואף נמוכה מהסטנדרט. גם המומחית מטעם בית המשפט הגיעה למסקנה זהה. מנגד, על פי חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, היה על התובע לדרוש שכר טרחה בסכום נמוך מ- 10,000 דולר. לדבריו, חישוב השכר היה צריך להיעשות על פי טיב העבודה המקדמית שנעשתה בתיק ותו לא. כלומר, המומחה התעלם מהוותק של התובע, מומחיותו בתחום ומהעבודה שהושקעה בתיק.
לאחר קריאת שלושת חוות הדעת, השופטת החליטה לאמץ את עדויות המומחים מטעם התובע והבית המשפט. שכן, מחוות דעת אלו ניתן היה להסיק כי שכרו הראוי של התובע, עורך דין בעל מוניטין, ניסיון וותק, היה 10,000 דולר לכל הפחות. בסופו של יום, השופטת חייבה את הנתבע בתשלום שכר ראוי לתובע בסך של 35,500 ₪, הוצאות משפט ושכר טרחה של עורך דין בגין ניהול התביעה דנן.
