בשנים האחרונות, התפשטה בארץ תופעה של גניבת כלי רכב ממוסכים. זאת לאור העובדה שבעלי מוסכים רבים נוטים להשאיר ברכב את המפתחות וקוד האזעקה ולכן, הגנב לא נדרש למאמץ רב על מנת לבצע את העבירה. באותם מקרים, מתעוררת שאלת האחריות למעשה. קרי, האם ניתן להטיל על המוסך ממנו נגנב הרכב אחריות לאירוע הגניבה. דוגמא לדיון בשאלה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים, שנגנב ממוסך הנתבעים לאחר שהובא למקום לצורך תיקון. על פי כתב התביעה, ביום 21.09.03 התובע מסר את רכבו למוסך הנתבעים על מנת לתקן תקלה בגיר הרכב. התובעים טענו כי הרכב כלל אבזור רב, מערכות מיוחדות שהותקנו בו ופריטים שונים ששווים היה בסך 130 אלף ₪. לאחר שהתקנה תוקנה, התקשר נציג מהמוסך לתובע וביקש ממנו להגיע למקום ולקחת את רכבו חזרה. הלה הגיע למוסך וגילה כי הרכב נגנב. התובעים טענו כי הגניבה אירעה משום שעובדי המוסך השאירו את המפתחות והקוד בתוך הרכב, כשהוא פתוח. כלומר, התובעים טענו כי הנתבעים התרשלו ולכן הרכב נגנב מהמוסך. כעבור מספר ימים, הרכב נמצא. אולם, נגנבו ממנו מערכות שונות ופריטים אשר היו שייכים לתובעים. לאחר מציאת הרכב, הביאו התובעים את הרכב למוסך, על מנת לבצע בו תיקונים. על פי הנטען, התובעים סברו כי הנתבעים ייטלו על עצמם את עלות התיקונים ויפצו אותם על כל נזקיהם. אולם, נציגי המוסך סירבו לכך. לטענת התובעים, הנתבעים עשו כל שביכולתם על מנת להתחמק מאחריות.
הצדדים החליפו מכתבים בעניין ביצוע התיקונים ברכב והנשיאה בעלותם. רק לאחר חודש וחצי, הנתבעים הסכימו לתקן את הרכב על חשבונם אך דרשו כי עלות תיקון השלדה תוטל על התובעים, אשר סירבו לכך. לטענת האחרונים, הנתבעים חזרו בהם מדרישה זו לאחר זמן מה.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעים, כאשר הם הביאו את הרכב לתיקון בפעם הראשונה, נחתם בינם לבין הנתבעים הסכם שהופר על ידי האחרונים. שכן, עקב רשלנותם של הנתבעים, הרכב נגנב ולתובעים נגרמו נזקים. יתרה מזאת, גם לאחר שהרכב נמצא והובא לתיקון חוזר, הנתבעים לא תיקנו את הרכב כנדרש. התובעים טענו כי פעולת הנתבעים הייתה בחוסר תום לב וברשלנות.
מנגד, הנתבעים הדגישו כי המוסך נמצא תחת שמירה 24 שעות ביממה וניתן להוציא מהמקום רכב רק באמצעות אישור יציאה. נתבעים הודו באירוע הגניבה. לטענתם, מיד לאחר שהתגלה דבר הגניבה, הם דיווחו למשטרה וניסו לאתר את הרכב באמצעות מערכת האיתורן. אולם, מערכת זו לא הייתה מחוברת למחשב החברה. על כן, לא היה ניתן למצוא את הרכב במהירות או לסכל את הגניבה.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי עיכבו את תיקון הרכב לאור סירובם של התובעים לשלם בגין הנזקים שלא נבעו מהגניבה. אולם, לבסוף הרכב תוקן. לשיטתם, טרם ביצוע התיקון הראשוני, התובעים התחייבו להוציא מהרכב דברי ערך והמוסך לא היה אחראי לאובדן פריטים אלו, מכיוון שלא היה באפשרותו לצפות את השארתם ברכב. כלומר, הנתבעים טענו כי את האחריות לאובדן חפצי הערך שנגנבו היה ראוי להשית על התובעים. לבסוף, נטען כי לא הייתה התרשלות מצד הנתבעים.
אחריות המוסך לאירוע
בפתח הדיון, השופטת קבעה כי האחריות על אירוע הגניבה הוטלה על המוסך הנתבע. היא ביססה את החלטתה על העובדה שבמוסך נהגו להשאיר את המפתחות ברכב בזמן הטיפול. לכן, לדעת השופטת, היה ניתן לצפות כי מישהו יכנס למקום וינסה לגנוב רכבים. לא זו אף זו, בזמן הטיפול ברכב הושאר אף קוד האזעקה בתוכו, מה שהקל על מלאכת הגניבה. על פי הנתבעים, גנב הרכב נכנס למוסך ויצא דרך השער האחורי, בו היה מחסום, אך הוא לא אויש בשומר. השופטת טענה כי הנתבעים היו יכולים לבצע פעולות פשוטות על מנת למנוע את אירוע הגניבה. למשל, לא להשאיר את המפתחות וקוד האזעקה ברכב בעת התיקון. משום שפעולות אלו לא ננקטו, הנתבעים נמצאו אחראים לאירוע הגניבה. כמו כן, השופטת הדגישה כי הנתבעים לא הביאו עדים אשר היו יכולים לשפוך אור על המקרה. אי הבאת עדים אלו פעלה לחובת הנתבעים. בנוסף, השופטת דחתה את טענת הנתבעים לפיה הכשל במערכת האיתורן הוא שמנע את סיכול הגניבה. שכן, התובעים לא היו חייבים כלפי המוסך בהתקנת המערכת.
הנזק
לאחר שנקבע כי האחריות לאירוע הגניבה הייתה של הנתבעים, השופטת נדרשה לפסוק מה היה נזקם של התובעים. לצורך כך, הוגשו שתי חוות דעת: מטעם התובעים ובית המשפט.
לעניין לירידת ערכו של הרכב, אומצה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ונקבע לתובעים פיצוי בסך 10,716 ₪. באשר לשווי התיקונים הנוספים, נקבע פיצוי בסך 2,984 ₪, גם על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. ראשי הנזק הנוספים בגינם התובעים דרשו פיצוי נדחו.
בסופו של יום, התביעה התקבלה והנתבעים חויבו בתשלום פיצויים.
.jpg)
