בכל יום מתפרסמות אינספור כתבות בעיתונים ברחבי הארץ. חלק מכתבות אלו עלול להכיל תכנים המהווים לשון הרע. במקרים מסוימים, עלולים גופים או אנשים כאלה ואחרים, לנצל את המדיום העיתונאי בכדי להשפיע ואף להלך אימים על אחרים. אגב כך, עלולים אותם גורמים לפגוע ולהכפיש אחרים. במקרים החמורים ביותר, יכולים מעשים אלו להוות עבירה של לשון הרע.
תיאור המקרה
להלן דוגמא למקרה שהגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה ואשר עסק בתביעת לשון הרע שבתגובה לה הוגשה תביעה שכנגד. את התביעה המקורית הגיש אדם אשר בכובעו הראשון הינו עיתונאי, בכובעו השני חבר מועצה ובכובעו השלישי יועץ תדמית לחברה פרטית. תביעתו הוגשה כנגד עיתון, אשר פרסם כתבה שעניינה תחקיר שנערך באחת מתוכניות התחקירים המשודרות בטלוויזיה. בתוכנית הופיע התובע כיועץ מטעמה של החברה שבעניינה נערך התחקיר. באותה הכתבה ניתן היה למצוא ביקורת כנגד התובע.
יש לכם שאלה?
התביעה שכנגד עסקה בכתבה נוספת, אותה פרסם התובע בעיתון אשר בבעלותו, ובו הוא מכהן כעורך. בכתבה נשוא התביעה שכנגד, תואר ההליך המשפטי שבו התובע טען להוצאת לשון הרע בידי העיתון שפרסם את הכתבה הראשונה. בנוסף, הנתבע שכנגד טען כי התובע הוציא לשון הרע כנגדו במסגרת כתבה שפורסמה בעיתונו. לטענת הנתבע, בכתבה זו פרסם התובע כי העיתון בבעלותו נקט כנגדו במדיניות של חיסול חשבונות על רקע אישי. לסיכום, פרסם התובע בעיתונו כי העיתונאית שכתבה את הכתבה נשואת התביעה הראשונה, השמיעה כנגדו איומים בעת שביקש את תגובתה לכתבתו. כתבת התגובה לכתבה המקורית, הייתה המקור לתביעה שכנגד.
טענות הצדדים
התובע הראשי, חבר המועצה ועורך העיתון, טען כי הוצג בכתבה באור שאינו מחמיא, ואף נעשה שימוש פסול לדעתו בעובדת היותו איש ציבור. לשיטתו של התובע, הביקורת שהוטחה בו, ובכללה תקיפת הגנתו על החברה שבעניינה נערך תחקיר צרכני, עלתה לכדי לשון הרע.
מנגד, הנתבעים, מגישי התביעה שכנגד, טענו כי הדברים שפורסמו בעיתונם היוו "תיאור אמיתי ואובייקטיבי של הופעת התובע בטלוויזיה". לעניין התביעה שכנגד, לשיטת התובעים, הפרסומים שהוצגו בכתבת התגובה, כציטוטים של העיתונאית שכתבה את הכתבה הראשונה המבקרת את הנתבע, היו מפוברקים וכוזבים.
דיון והכרעה
בית המשפט בחן ראשית את התביעה הראשונה ומצא כי דינה להידחות. נקבע כי הכתבה המקורית אמנם הציגה את הנתבע באופן שלילי, אך צפייה בתוכנית אותה תיארה הכתבה, לימדה כי כך אכן היו פני הדברים. בית המשפט הוסיף וקבע כי התובע, בטענותיו, נתפס לניואנסים וזוטות והתעקש לפרשם באופן אשר שיקף פגיעה בו. פירוש כזה לא עלה בקנה אחד עם תוכנם של הדברים.
בנוסף, על פי קביעת בית המשפט, הצגתו של התובע כאיש ציבור, היוותה חלק חשוב מהדיון העיתונאי בפרטי המקרה, וודאי שלא הייתה בבחינת לשון הרע. לאחר מכן, בית המשפט נדרש לתביעה שכנגד. בית המשפט פסק כי הציטוטים שנכללו בכתבה שפורסמה בעיתונו של התובע בתביעה המקורית, הומצאו על ידו. תוכן הציטוטים העביר מסר שהציג את חברי העיתון שפרסם את הכתבה ככאלו אשר הונעו מנקמנות ורדיפה ואף ככאלו אשר השמיעו איומים כנגד קולגות.
דברים אלו, בהיותם כוזבים, יצרו פגיעה קשה ביושרם ובהגינותם של התובעים. בהתאם לכך, פסק בית המשפט כי אכן דובר היה בלשון הרע. הפיצוי אותו חויב לשלם התובע בתביעה המקורית לתובעים בתביעה שכנגד, עמד על כ-100,000 שקלים.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
