סכסוכים רבים מובאים לבתי המשפט השונים במטרה ליישבם. לעיתים, בעלי הדין, אשר להוטים לקבל הכרעת דין לטובתם, פונים לערכאה נוספת או שונה, וזאת אף בטרם הגיע העניין לידי הכרעה בערכאה המקורית אליה פנו. במצב עניינים זה, בית המשפט יכול להפעיל את הכלל של "הליך תלוי ועומד". דהיינו, בית המשפט לא יידרש לסכסוך שנדון בבית משפט שונה, טרם הכרעתו בבית המשפט בו נדון לראשונה.

 

יש לכם שאלה?

פורום סכסוכי שכנים

פורום מקרקעין

 

בפרשה שנדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, ניתן היה לראות כיצד בית המשפט מיישם את הכלל של "הליך תלוי ועומד". מדובר בסכסוך בנוגע לשימוש במבנה בית כנסת. מבנה המריבה שימש לאורך כעשרות שנים בית כנסת שבו התפללו תושבי שכונה מסוימת. מרבית תושבי השכונה והמתפללים היו חילונים באופיים. התושבים החילונים טענו כי לאחרונה, החלו להשתמש במבנה קבוצה של חסידי ברסלב, אשר לא רק התפללו במקום אלא גם הפעילו בו כולל. תושבי השכונה החילונים, שהתאגדו לעמותה, היו מעוניינים לקבל זכות שימוש במקום מעיריית חיפה. מנגד, אגודה שהחזיקה בעבר במקום, ואשר תמכה בשימוש שעשו בו החסידים, הייתה מעוניינת לעצור כל הליכי ההקצאה, וזאת משום שלטענתה עמדה לה זכות הקדש ציבורי בבית הכנסת (זכות שניתנה לה, לדבריה, לפני עשרות שנים).

 

טענות הצדדים

 

המבקשת, האגודה, טענה כי זכות ההקדש הציבורי לצורכי דת הוענקה לה לפני כ-34 שנים. בנוסף, לטענת האגודה, היא זו שבנתה את בית הכנסת, כאשר הבנייה מומנה על ידי תרומות אשר גויסו מכל רחבי העולם. האגודה טענה כי לאחר שנודע לה שעיריית חיפה מבקשת לקיים הליך של הקצאת מקרקעין לתושבים החילונים, לא הייתה לה ברירה אלא להגיש בקשה לצו מניעה כנגד הליך זה.

 

מנגד, עיריית חיפה הטילה ספק בעובדה שהאגודה החזיקה במקום בעבר. עיריית חיפה הוסיפה וטענה כי האגודה נמחקה לפני כשש שנים מפנקס האגודות, לכן, לטענת העירייה, מחיקה זו ביטלה את זכות ההקדש, גם בהנחה שזכות זו התקיימה בעבר. לטענת העירייה, מאחר ולא היה במקום כל גוף בעל זכות החזקה כדין, לא הייתה כל מניעה לקיים הליך הקצאה לטובת תושבי השכונה.

 

לצד טענות מהותיות אלו, עיריית חיפה הוסיפה טענה דיונית. לשיטתה, בית המשפט לא היה צריך להידרש לבקשת האגודה מאחר והמקרה נדון וטרם הוכרע בבית משפט שונה. לכן, טענה העירייה, בית המשפט היה צריך ליישם את הכלל של "הליך תלוי ועומד" (קרי, היה עליו להימנע מלדון בבקשה בטרם הסתיים הדיון בערכאה הנוספת אשר דנה במקרה).

 

דיון והכרעה

 

מבלי להיכנס לעובי הקורה, בית המשפט פסק כי בקשת האגודה הייתה נגועה בחוסר תום לב. בית המשפט קבע זאת בהתבסס על העובדה כי האגודה לא צירפה את עמותת תושבי השכונה כמשיבה, למרות שהיריבות הייתה בינה לבין העמותה. בית המשפט הוסיף כי חוסר תום לב זה עלה כדי היעדר נקיון כפיים. בנוסף, בית המשפט קבע כי האגודה לא ציינה בבקשה לסעד זמני כי התקיים דיון בבית משפט אחר.

 

בדיון המקביל ביקשה עמותת תושבי השכונה להורות לעיירה להקצות לה את הנכס, באותו הדיון, האגודה המבקשת קיבלה אפשרות להיות צד להליכים ולהציג את טענותיה. לכן, בשל הכלל של "הליך תלוי ועומד", בית המשפט קבע כי דין הבקשה לסעד זמני להדחות על הסף.

 

בנוסף, בית המשפט קבע כי עיכוב הליכי הקצאת המקרקעין לעמותת תושבי השכונה היה בניגוד לתקנת הציבור. צוין כי כל עיכוב של הקצאת המבנה היה עלול לגרור פגיעה בציבור המפללים. בית המשפט הוסיף כי מאחר וכלל לא היה ברור האם לאגודה המבקשת היו אי פעם זכויות בנכס, לא היה זה סביר לעכב את ההקצאה. בפסק הדין נכתב כי גם בהנחה שאכן התקיימו אותן הזכויות, לאגודה תהיה הזדמנות להשמיע את טענותיה במהלך הליכי ההקצאה, עליהם אף תוכל להגיש ערעור בבוא העת.