על פי ההלכה המשפטית, בעל דין שנפגע מהליך שיפוטי שננקט על ידי הצד השני תוך הפרת חובת הזהירות שמוטלת עליו, רשאי לתבוע פיצוי מכוח עוולת הרשלנות. פיצוי זה ניתן גם לבעל דין שניזוק כתוצאה ממתן סעד זמני נגדו, במידה והצד השני התרשל. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום קניין רוחני
פורום יזמות עסקית
פורום סימן מסחרי


במקרה דנן, התנהל סכסוך בין שתי חברות מסחריות בנושא של פגיעה בזכויות יוצרים ובמוניטין, עשיית עושר ולא במשפט וגניבה בעין. ראשית הסיפור בתביעה שהוגשה על ידי הנתבעת נגד התובעת בטענה של פגיעה בקניין רוחני. במקביל, הנתבעת פנתה לבית המשפט בבקשה למתן סעד של פיצוי כספי וצווים זמניים נגד התובעת, במעמד צד אחד. בית המשפט נעתר לבקשה אך בדיון שהתנהל במעמד שני הצדדים, הצווים בוטלו. בסופו של דבר, התביעה העיקרית נדחתה.

 

טיעוני הצדדים


אז, התובעת הגישה את התביעה דנן לחיוב הנתבעת בפיצויים בגין הנזק שנגרם לה בשל הצווים הזמניים. לטענתה, הנתבעת הגישה את הבקשה לצווים תוך הסתרת מידע מהותי ורלוונטי מבית המשפט ולאחר שידעה שלא היה ניתן לבחון את אמיתות טענותיה. כתוצאה מכך, השופט קיבל את הבקשה והוציא צווים זמניים, למרות שלא היה מקום לעשות זאת. כמו כן, נטען שבמסגרת הצווים הזמניים, הנתבעת ביצעה חיפוש בחצריה של התובעת, במהלכו נבחנו החשבונות ונדלו סודות מסחריים שלא כדין.


מנגד, הנתבעת טענה שהתביעה הייתה טרדנית וקנטרנית ולכן היה ראוי למחוק אותה על הסף. לשיטתה, התביעה הוגשה בחלוף 4 שנים מיום מתן הצווים הזמניים, שהיו בתוקף למשך חודש וחצי בלבד, וזאת במטרה ללחוץ על הנתבעת. לגופו של עניין נטען שלתובעת לא נגרם נזק כתוצאה מהצווים הזמניים.


רשלנות הנתבעת


במקרה זה, השופטת קבעה שלנתבעת היה את מלוא המידע הרלוונטי בעת הגשת הבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד. מקור המידע היה בהליכים קודמים באותו נושא, בהם הנתבעת הייתה מעורבת. על כן, השופטת קבעה שהיה על הנתבעת לחשוף בפני בית המשפט את כל המידע המהותי והסתרתו עלתה לכדי אי ניקיון כפיים. הודגש שהנתבעת נדרשה לפרט את הנתונים שהיו בידה על מנת שלא לפגוע בתובעת, או בכל גורם אחר, כתוצאה מהוצאת הצו.


מאחר והיא לא עשתה כן, השופטת קבעה שהיא הפרה את חובת הזהירות המושגית שהוטלה עליה מכוח היחסים המשפטיים בינה לבין התובעת. למעשה, השופטת פסקה שבמעשיה, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי כל מי שהיה עלול להיפגע מהבקשה לצו מניעה שהוגשה במעמד צד אחד. לא זו אף זו, גם חובת הזהירות הקונקרטית הופרה, מאחר והנתבעת הייתה יכולה וצריכה לצפות את הפגיעה בתובעת בעקבות קבלת הצווים. זאת משום שהם היו בעלי פוטנציאל פגיעה גבוה בקניין של האחרונה.


הנזקים


לטענת התובעת, כתוצאה מהוצאת הצווים, נגרמו לה הפסדים כספיים בעקבות אובדן ייצוג ספק סחורה מחו"ל, הפסקת התקשרות עם ספקים אחרים, אובדן מכירות ופגיעה במוניטין ועוגמת נפש. הנתבעת הכחישה נזקים אלו. לאחר סקירת הראיות ושמיעת טיעוני הצדדים, השופטת דחתה את התביעה לפיצוי בגין שני ראשי הנזק הראשונים, בשל אי הוכחה. עם זאת, השופטת פסקה שלתובעת קמה זכות לפיצוי בגין אובדן מכירות ופגיעה במוניטין. סך הפיצוי שנפסק היה 100,000 ₪. בנוסף, הנתבעת חויבה לשלם פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין לשון הרע.