חוזה שכר הטרחה של עורך דין עם לקוחותיו כפוף למבחני סבירות ולחובה לקיימו בתום לב. כלומר, על עורך הדין לדרוש מחיר סביר עבור עבודתו ולעמוד במצופה ממנו, בעוד שעל הצד השני לשלם את הסכום שנקבע. עם זאת, יש לזכור שלא תמיד ניתן להעריך במדויק את היקף העבודה הדרושה ולכן, לעיתים, עורכי דין דורשים לבסוף סכום גבוה יותר ממה שהוחלט עליו מראש. כאמור, תנאי לזכאות לסכום זה הינו תום לב, כך שעורך הדין נדרש להודיע ללקוח על החריגה במועד סביר ולאפשר לצד השני לתת דעתו על כך. במידה והוא לא עושה כן, יתכן שלא יהיה זכאי לתשלום שכר טרחה מלא. להלן דוגמא לכך.


יש לך שאלה?
פורום תביעה אזרחית


במקרה דנן, בית המשפט דן בתביעה לתשלום שכר טרחה לעורך דין שהעניק שירות משפטי לנתבעת. על פי עובדות המקרה, התובע עבד כפרקליט ונשכר על ידי הנתבעת, חברה לייבוא ושיווק מסכים אלקטרוניים, לצורך טיפול וייעוץ משפטי בעניינים שונים. בין היתר, הוא העניק ייעוץ משפטי בנוגע למכרז שפורסם על ידי רשות שדות התעופה והנתבעת השתתפה בו, ערך חוזים באנגלית וביטל חוזה אחר שנחתם מול חברה מסחרית. בין הצדדים נחתמו חוזים שעניינים שכר הטרחה של התובע, וחלק מהסכום אף שולם לו. אולם, המחלוקת הייתה באשר ליתר הסכום.


השכר עבור הייעוץ במכרז


לטענת הנתבעת, היא לא חבה לתובע תשלום על שעות הייעוץ אותם העניק לה לאחר הגשת מסמכי המכרז, לנוכח החוזה שנחתם בין הצדדים. השופטת דחתה טענה זו וקבעה שלשון החוזה שנחתם בין התובע לנתבעת הייתה ברורה וחד משמעית ולפיה, ניתנה התחייבות לתשלום שכר עבור כל שעת ייעוץ, בין אם לפני הגשת מסמכי המכרז ובין אם לאחר מכן. השופטת הדגישה שמסקנה זו התחייבה גם לנוכח ההיגיון המסחרי.


זאת ועוד, במסגרת התביעה, התובע הגיש פירוט של כל הפעולות אותן ביצע במסגרת הטיפול המשפטי במכרז. הוא הצהיר שהשקיע שעות עבודה רבות בנושא ואף צירף מסמכים שתמכו בטענותיו. מנגד, הנתבעת טענה שחשבון שעות העבודה היה מופרז. במחלוקת זו, השופטת פסקה שעדות התובע הייתה מהימנה ואמינה והוא הוכיח שחשבון שעות עבודתו לא היה מופרז והוא אף נתמך בראיות נוספות.


חריגה ממכסת השעות שנקבעו


עם זאת, השופטת קבעה שהלכה למעשה, עורך הדין חרג ממכסת השעות שסוכמה מראש בינו לבין הנתבעת. חריגה זו הובאה לתשומת לב הנתבעת, אך בשלב מאוחר מידי, לאחר הגשת ההצעה למכרז ולא לפני, כפי שהיה על התובע לעשות. השופטת הדגישה שלו התובע היה מיידע את הנתבעת אודות החריגה, האחרונה הייתה יכולה להחליט האם להמשיך להזדקק לשירותיו או שלא. מאחר והוא לא עשה כן, השופטת החליטה להפחית את מספר שעות העבודה אותן הנתבעת חויבה לשלם. 

 

באשר ליתר העבודות שבוצעו על ידי התובע עבור הנתבעת, השופטת קבעה שהוא היה זכאי לשכר טרחה בגינן בסך 3,125 דולר. בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור של 7,375 דולר שהיו שווים 33,770 ₪.