בשנת 2005, תוקנה פקודת התעבורה ונקבע כי בסמכות המשטרה לבקש מכל נהג שנעצר בצידי הדרך לעבור בדיקת שכרות. לא פעם, הנהג שנעצר מסרב לעבור בדיקה זו. אולם, בהיעדר הצדקה רפואית לסירובו של נהג לעבור את הבדיקה, התנהגותו מקימה חזקה כי הוא נהג שיכור. משכך, ניתן להגיש כתב אישום נגדו. דוגמא לגזר דין בגין סירוב לעבור בדיקת שכרות ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום נהיגה בשכרות

 

במקרה דנן, גזר בית המשפט את דינו של נאשם שהורשע בדין עקב סירובו לעבור בדיקת שכרות. זאת לאחר שנעצר על ידי ניידת משטרה עת נהג ברכבו בכביש. על פי כתב האישום, הנאשם נעצר בירושלים מהלך חודש אפריל 2007 בשעות הבוקר המוקדמות. הוא סירב לעבור בדיקת נשיפה אך הודה באשמה בדיון שנערך בעניינו לאחר חודשיים. התביעה טענה כי לנאשם היו שלוש הרשעות בעבירות תנועה קודמות: מהירות, דיבור בפלאפון ונהיגה ללא חגורה. משכך, לא היה מדובר בנאשם תמים שהייתה זו סטייתו הראשונה מהחוק.


מנגד, ההגנה הדגישה כי הנאשם היה בחור צעיר ורווק, שעבד עם אביו בעסקי השיפוצים. האב ביקש להבהיר כי שלילת רישיון בנו עלולה הייתה להביא לקריסת העסקים. הסנגור הוסיף וטען כי סירובו של הנאשם לעבור את הבדיקה נבע מטעות, וחוסר הבנתו את המצב המשפטי ומשמעות הסירוב.

 

דיון והכרעה


בפתח הדברים, השופט ציין כי על פי סעיף 39א לפקודת התעבורה, עונש המינימום על נהיגה בשכרות הוא פסילת רישיון למשך שנתיים. בנוסף לעונש זה, מוסמך בית המשפט להטיל על הנהג קנס או מאסר למשך שנתיים, מכוח סעיף 62 לפקודה. אולם, לא נקבע עונש מינימאלי למקרה בו נהג מסרב להיבדק.

 

על פי סעיף 64ד לפקודה, נהג המסרב להיבדק לצורך גילוי רמת האלכוהול בגופו, חזקה כי נהג בשכרות. השופט ציין כי על פי החוק, הסיבה לסירובו של הנהג לעבור את הבדיקה אינה מעלה או מורידה. קרי, עצם הסירוב להיבדק מקים חזקה כי הנהג שיכור. עם זאת, למשטרה חובה להסביר לנהג את משמעות סירובו. אולם, במצבים בהם הנהג אינו מסוגל להיבדק בשל סיבות רפואיות, לא תקום החזקה.


לדעת השופט, במקרה בו נהג סירב להיבדק, על בית המשפט להטיל עונש כבד יותר. זאת על מנת להשיג שיתוף פעולה מהציבור בעת הבדיקה, ולצמצם את מספר ההתחמקויות מעריכתה בשל תירוצים שונים. זאת ועוד, במידה ובית המשפט יטיל עונש נמוך יותר מהקבוע בחוק, הרי שהנהג שסירב להיבדק יהנה ממעשיו וייצא נשכר, למרות חטאו. השופט ציין כי על בתי המשפט היה להימנע מתוצאה זו. הודגש כי תפקיד הרשויות, ובית המשפט בפרט, היה להרתיע את המסרבים להיבדק, תוך הבהרה כי מדובר בהתנהגות חמורה במיוחד.


במקרה דנן, השופט דחה את טענת ההגנה בדבר חוסר הבנת משמעות סירובו של הנאשם לעבור את הבדיקה. הוא קבע כי היה ראוי להחמיר עם האחרון. לכן, השופט השית על הנאשם קנס בסך 1,000 ₪ ופסל את רישיונו למשך שלוש שנים בניכוי חודש הפסילה המנהלית. בסופו של דבר, רישיונו נפסל למשך 35 חודשים.