בשנים האחרונות, מתרחשות יותר ויותר תאונות דרכים בהן נהרגים ונפגעים רוכבי אופניים. לאחר כל תאונה מעין זו, הרוכבים מעלים טענות לפיהן הם מרגישים כקורבנות חלשים וחסרי הגנה, שאינם מוגנים בכביש בשל התנהגות הנהגים. אחת מהדרכים לחזק את ביטחונם של הרוכבים היא באמצעות ענישה מרתיעה של הנהגים הפוגעים. להלן דוגמא לכך.


יש לכם שאלה?
פורום תאונות דרכים

 

 

פורום תעבורה
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום

בהליך הבא, נגזר דינו של נאשם שהורשע בגרם מוות ברשלנות, נהיגה בפזיזות ורשלנות, מהירות מופרזת ונהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש. על פי עובדות כתב האישום, ביום ה-16.7.05 הנאשם נהג באוטובוס בכביש באזור הצפון. אותה עת, רכב לצד האוטובוס רוכב אופניים. לפני רוכב האופניים נסע בכביש מאמנו, שנהג ברכב, גם הוא בכיוון הנסיעה של האוטובוס.

 

הנאשם, שנהג במהירות מופרזת, הבחין ברוכב האופניים וברכב שלפניו אך למרות זאת, לא האט ולא נתן דעתו למה שהתרחש על הכביש. בשלב מסוים, הנאשם איבד שליטה באוטובוס, שפגע ברוכב האופניים ובמאמנו. רוכב האופניים נהרג במקום ומאמנו והנאשם נפצעו קל. בהכרעת הדין נקבע שהתאונה ותוצאותיה נגרמו עקב רשלנותו של הנאשם, שנהג באוטובוס בקלות דעת ואדישות, תוך התעלמות מהאפשרות לגרימת התאונה ומבלי שננקטו אמצעים למניעתה.


טיעוני הצדדים לעונש


לטענת המאשימה, מאחר ומידי שנה חיים רבים נקטלים בכביש בעקבות רשלנות של נהג אחר, הגיע הזמן שגם מי שהורשע בעבירת גרם מוות ברשלנות ירצה את העונש המרבי שנקבע לצד העבירה. הודגש שבמקרה זה, עוצמת התרשלותו של הנאשם הייתה רבה, מאחר והוא נהג באוטובוס במהירות גבוהה, לא שמר מרחק והתעלם מהמתרחש בכביש. בכך, הנאשם סטה מנורמת ההתנהגות הסבירה. עוד נטען שהיה על בית המשפט להעביר מסר של הגנה גם על רוכבי אופניים ולא רק על יתר משתמשי הכביש. זאת באמצעות ענישה מחמירה. לסיכום, הודגש שלאור ריבוי תאונות הדרכים, האינטרס הציבורי חייב הטלת עונש מאסר משמעותי, חרף האינטרס האישי של הנאשם.


מנגד, בא כוח הנאשם ביקש שלא להחמיר עם מרשו ולהטיל עליו עונש מאסר בהתאם לרף שנקבע בבתי המשפט במקרי עבר. עוד הודגש שלא היה מדובר בנהג שיכור או ברשלנות מדרגה גבוהה. לבסוף, בא הכוח טען שהייתה רשלנות תורמת של המנוח ומאמנו, שהיו מודעים לאוטובוס והיו יכולים להיזהר מפניו.


גזר הדין


לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט קבע שהגיע העת להחמיר באופן דרמטי את הענישה של נאשמים שגרמו ברשלנותם למות אחרים בתאונת דרכים. זאת לנוכח ריבוי מקרי המוות בדרכים ושל רוכבי אופניים בפרט. על כן, השופט קבע שבנסיבות המקרה לא היה מנוס אלא לקבוע את העונש המרבי לצד עבירת גרם מוות ברשלנות כנקודת מוצא לדיון.


אולם, מאחר ומלאכת גזירת הדין הינה תלוית נסיבות בכל מקרה ומקרה, השופט נדרש לבחון את השיקולים האינדיווידואליים של הנאשם: הוא נהג באוטובוס, כלי רכב ענק שפגיעתו אנושה, ולכן היה עליו לעמוד בסטנדרט זהירות מחמיר יותר. בנוסף, מזג האוויר ביום התאונה והראות בכביש היו טובים ולכן לא הייתה סיבה אובייקטיבית שהייתה יכולה להפריע לנאשם להבחין במנוח ממרחק ובכך למנוע את הנזק. יתרה מזאת, לנאשם היו 23 הרשעות תעבורה קודמות.


זאת ועוד, נסיבותיו האישיות של הנאשם התגמדו במקרה זה, לנוכח עיקרון קדושת החיים שהיה בעל חשיבות מרכזית בעבירות תעבורה. לבסוף, השופט אף דחה את טענות הנאשם באשר לרשלנות תורמת מצד המנוח ומאמנו. הוא הדגיש שהנאשם הוא שחב חובת זהירות, מכוח העובדה שאחז בהגה בעת התאונה והיה עליו לשים לב למתרחש בכביש. בסופו של דבר, השופט השית על הנאשם מאסר בפועל למשך 30 חודשים, מאסר על תנאי למשך 24 חודשים ותשלום קנס בסך 60 אלף ₪. בנוסף, הנאשם נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 15 שנים ממועד שחרורו.