השפעת אלכוהול על גוף האדם הינה פסיכו-אקטיבית, קרי היא משפיעה על המוח. בעיקרון, כמות קטנה של צריכת אלכוהול פוגעת בקואורדינציה, וכמות גדולה יותר פוגעת בתהליכים קוגניטיביים המשפיעים על המוטוריקה של האדם בכלל, ועל כושר שיפוטו בפרט. מכשיר הינשוף בודק את כמות האלכוהול בגוף ע"י בדיקת נשיפה, אשר תוצאתה מבטאת את ריכוז האלכוהול באוויר אותו פולט הנבדק.
במקרה שלפנינו, בית המשפט נאלץ למחוק את כתב האישום, שכן הנאשם לא עמד ברף ריכוז האלכוהול לפי הבדיקה, אשר המדינה טענה בתיק משפטי אחר שהוא מהווה אץ הרף המינימאלי להסקה כי הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול.
יש לך שאלה?
פורום נהיגה בשכרות
פורום תעבורה
הנאשם הואשם כי נהג ברכב בהיותו שיכור, וזאת לאחר שבדגימת אוויר נשוף שניטלה ממנו נמצאו 275 מיקרוגרמים של אלכוהול. עוד בטרם החלה פרשת ההגנה, בית משפט השלום לתעבורה בחיפה הורה על ביטוח כתב האישום, מטעם טענת הגנה מן הצדק.
הכרעת בית משפט השלום לתעבורה
השופט ציין כי הרכב מיוחד של שופטי בית המשפט השלום לענייני תעבורה פסק בפסק דין עוזרי כי היה להעלות את רף האכיפה של עבירת הנהיגה בשכרות ל- 400 מיקרוגרם, וזאת כדי ליצור "שולי בטחון" שיבטיחו אכיפה צודקת של נהיגה בשכרות, נוכח רשימה ארוכה של הסתייגויות ביחס למכשיר הינשוף שפורטו בהכרעת הדין בעניין עוזרי. המאשימה (המדינה) הגישה ערעור על פסק הדין האמור, וטענה שיש צורך לאמץ רף אכיפה של 290 מיקרוגרמים של אלכוהול.
עם זאת, במקרה דנן, כמו גם במקרים אחרים אשר הובאו בפני בתי המשפט השונים לתעבורה, המאשימה ממשיכה להגיש כתבי אישום ולהעמיד לדין את מי שנמצא שנהג כשבגופו נמצאו שרידי אלכוהול ברף נמוך יותר. משכך, המאשימה הציגה והפעילה, הלכה למעשה, עמדות מנוגדות בסוגיה עקרונית, מבלי שניתן היה ליישב ביניהן.
השופט קבע כי המאשימה הייתה מושתקת מלטעון טענות סותרות, וכי בנסיבות המקרה לא היו ראיות שהנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול. כך, גם אם היה מתקבל הערעור של המאשימה בפסק דין עוזרי. לפיכך, השופט פסק כי המדינה נתפסה ב"השתק שיפוטי", אשר תוצאתו הייתה שהוא הקים לנאשם הגנה מן הצדק, ועל כן דין כתב האישום היה להתבטל.
השופט ציין כי העיקרון המנחה שנקבע בהחלתו של ההשתק הפלילי היה עשיית צדק עם הנאשם, על ידי בחינת הגינותו וצדקתו של ההליך הפלילי כנגד הנאשם, תוך בחינת מהלכיה של התביעה. השופט הבהיר כי התוצאה הישירה של הסתירה בין העמדות השונות של המאשימה היא העמדה לדין של אזרחים רבים, דוגמת הנאשם, והכתמתם בהרשעה אשר פגעה קשות בזכויות היסוד שלהם, כמו בכבודתם, תנועתם, וקניינם. זאת עקב שלילת הרישיון של הנאשם, ואיסור, במקרים רבים, על שימוש חוזר ברכב בו נהג.
השופט הוסיף כי התביעה, כגוף ציבורי, לא הייתה יכולה לדבר בשתי לשונות, ולטעון מחד שיש להעמיד רף שונה, ומאידך להעמיד לדין גם אזרחים אשר כלל לא עמדו ברף אשר נקבע על ידיה.
לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר ראיות נוספות אשר היה בהן כדי להוכיח שהנאשם היה מצוי תחת השפעת אלכוהול בעת שנהג (לפי דו"ח המשטרה, הנאשם היה יציב, הליכתו על הקו הייתה תקינה, הוא צלח את מבחני הבאת האצבע לאף, והתנהגותו הכללית הוגדרה כ"רגילה"), בית המשפט לתעבורה פסק כי התוצאה הבלתי נמנעת הייתה ביטול של כתב האישום כנגד הנאשם.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
