תופעת ההטרדות המיניות וניצול יחסי הסמכות במקומות עבודה לשם כך רווחת בחברה, גם בקרב דרגים בכירים. רק לאחרונה, הורשע נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בעבירות אלו. לא אחת, כאשר העובד מסרב לקבל את ההצעות בעלות האופי המיני, הוא חשוף להתנכלות ולפגיעה מצד המציע שעובד עימו. כך או כך, מדובר במצב הפוגע בכבודו של המוטרד ומסב נזקים נפשיים. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה אזרחית לפיצוי כספי בגין מעשי הטרדה והתנכלות שבוצעו על ידי הנתבע נגד התובעת. על פי כתב התביעה, התובעת עבדה במשרד ממשלתי החל משנת 1990. הנתבע החל לעבוד אף הוא במשרד הממשלתי באותה שנה והשניים נפגשו בקורס הכשרה אליו נשלחו מטעם העבודה, בראשית דרכם. סמוך להיכרותם, הם ניהלו קשר אינטימי קצר ובמהלכו קיימו יחסי מין.
בתקופה שבין שנת 1990 ועד ספטמבר 2000, השניים התראו מפעם לפעם ולא ניהלו כל קשר מיוחד. בחודש ספטמבר 2000, הנתבע מונה לתפקיד בו שימוש כמפקחה של התובעת. עד למועד זה, חוות הדעת שניתנו על התובעת היו טובות מאוד, והיא קודמה בעבודתה. ביולי 2001, התובעת הגישה תלונה למשטרה נגד הנתבע על הטרדה מינית והוא נחקר על כך. לאחר מכן, החל הנתבע להתנכל לתובעת, לטענתה. אז, היא פנתה לממונים וביקשה להפריד בינה לבינו. מנגד, הנתבע פנה לאחראים וטען כי התובעת פעלה בניגוד להנחיותיו ולמדיניותו. באפריל 2003 הועברה התובעת מתפקידה למחלקה אחרת, והפסיקה להיות כפופה לנתבע.
טענות הצדדים
התובעת טענה שבמהלך שנת 2001, הנתבע אמר לה כי ברצונו לקיים עימה יחסי מין אך היא דחתה אותו וביקשה לשמור על יחסי עבודה בלבד. לטענת התובעת, למרות דחייתה, הנתבע שב והעיר לה הערות בעלות אופי מיני ורק בחודש מרץ 2001 פסקו הטרדותיו. בנוסף, נטען כי לאורך כל התקופה, התובעת סבלה מהתנכלויות מצד הנתבע שבאו לידי ביטוי בהערמת קשיים בעבודה, מניעת קידום בדרגות וכו'. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע פגע בשמה הטוב כעובדת מקצועית וחרוצה, וגרם ליצירת אוירה עוינת כלפיה. בשל כך, היא ביקשה מבית המשפט לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪.
מנגד, הנתבע טען כי הוא מעולם לא הטריד מינית את התובעת ותוכן השיחות לא חרג מענייני עבודה שוטפים. הנתבע הדגיש כי טענות התובעת היו בגדר עלילת שווא כחלק מסירובה לקבל את מרותו כמנהלה. הוא הוסיף וטען כי מעולם לא מנע מהתובעת קידומים או כל דבר אחר לו הייתה זכאית בעבודה, והחלטותיו המקצועיות נבעו משיקולים עניינים. כלומר, לטענתו, לא הייתה כל התנכלות מצדו.
דיון והכרעה
לאחר שמיעת גרסאות הצדדים, השופטת קיבלה את טענת התובעת כי במהלך הפגישה שהתקיימה בינה לבין הנתבע בחודש ינואר 2001, הציע לה האחרון לקיים עמו יחסי מין והעיר לה הערות בעלות אופי מיני. השופטת התבססה בהחלטתה על עדותה המהימנה של התובעת, שהייתה עקבית וחוזקה בדבריהם של עדים נוספים שעבדו עמה. מנגד, גרסת הנתבע הייתה חסרת ביסוס ראייתי, עוררה שאלות רבות ונמצאה בלתי משכנעת, לדעת השופטת.
השופטת קבעה כי טענותיה של התובעת לעניין המשך הטרדתה המינית על ידי הנתבע בתקופה של עד מרץ 2001 לא הוכחו. כלומר, נקבע כי התובעת לא הוכיחה שהנתבע המשיך להציע לה הצעות בעלות אופי מיני ואף העדים מטעמה לא סיפקו חיזוק לטענות אלו. כמו כן, השופטת קבעה כי אמירותיו של הנתבע במהלך חודש ינואר 2001 לא היו בגדר התבטאויות מבזות או משפילות שעלו לכדי הטרדה מינית על פי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998.
קרי, בהצעתו החד פעמית של הנתבע לקיים עם התובעת יחסי מין לא הייתה התייחסות משפילה לדעת השופטת. השופטת חיזקה מסקנה זו באמצעות אמירתה האישית של התובעת, שלא ראתה בהצעה הטרדה מינית אלא חוויה משפילה ופוגעת. בד בבד, השופטת הבהירה כי אמירות אלו, גם אם לא עלו לכדי הטרדה מינית, לא היו ראויות להיאמר על ידי הנתבע.
פיצוי בגין ההתנכלויות בעבודה
באשר לטענות התובעת על התנכלויות מצד הנתבע, השופטת קיבלה אותן. לפסיקתה, החלטות הנתבע שלא לקדם את התובעת ולמנוע ממנה הטבות מסוימת נבעו משיקולים לא עניינים ולאור הגשת התלונה נגדו במשטרה. לבסוף, הנתבע חויב לשלם לתובעת פיצויים בגין התנכלות זו, שגרמה לפגיעה בשמה הטוב ובכבודה. סכום הפיצויים נקבע על סך של 15,000 ₪.
שופט המיעוט הסכים עם דעת הרוב באשר להיעדר הטרדה מינית מצד הנתבע, אך טען כי גם ההתנכלות הייתה שולית ומינורית. לדידו, לאור העובדה שהתובעת קיבלה פיצוי ממעסיקתה, המדינה, עקב התנהגות הנתבע, לא היה מקום לחייב את האחרון בתשלום פיצוי נוסף בגין ראש נזק זהה. אולם, כאמור, דעתו נדחתה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
