מדי שנה נפטרים בארה"ב כמיליון חולים בגין רשלנות רפואית במתן טיפולים במצבי חירום. מדובר ברשלנות רפואית ברפואה דחופה אשר כוללת רשלנות בטיפולי החייאה, רשלנות בטיפול בפצועים במצבים קריטיים, עיכוב בפינוי, רשלנות בהעברה לבתי החולים ועוד.
גורמים בתחום מעריכים כי לפחות רבע ממספר הנפטרים ניתן היה להציל על ידי מתן טיפול רפואי נכון. גורמים אלו מוסיפים כי בשל אופיו של מערך טיפולי החירום, יש צורך בהפעלה והקמה של יחידות מיוחדות המיומנות במקצועיות להעניק טיפול רפואי בשעת חירום.
רפואת החירום נאלצת להתמודד עם פצועים במצבים קשים הנמצאים בהלם רפואי, וזאת תוך מצוקת זמן ותנאים לא סטנדרטיים. כמו כן, על פי רוב, כוללים הצוותים הרפואיים הללו מספר מצומצם של רופאים אשר מתמחים בענף ספציפי אחד ואינם יכולים לשלוט על מכלול הדיסציפלינות הרפואיות האפשריות.
סעיף 2 לחוק זכויות החולה קובע כי מצב חירום רפואי הינו מצב בו אדם נמצא בסכנת חיים מיידית או קיימת סכנה מיידית שאי מתן טיפול רפואי מתאים עלול לגרום למצב בו החולה יסבול מנכות חמורה לצמיתות. הגדרה זו, אשר מבהירה מהו מצב חירום רפואי על פי גישתו של המחוקק, נוגעת רק להתייחסות להוראות חוק זה.
הפראמדיק, מיהו?
במדינת ישראל אומצו המודלים האמריקנים של רפואת החירום והוכשרו פראמדיקים שהינם מטפלים המתמחים במתן טיפולים רפואיים דחופים. פרמדיקים אלו מחזיקים בדרגה השנייה בחשיבותה ברפואת החירום, כאשר ראשונים להם רק הרופאים. כמו כן, פעמים רבות, בשל ניסיונו הרב בטיפול באירועי טראומה ומצבי חירום, עולות ידיעותיו של הפרמדיק גם על אלו של הרופא. מקצוע הפראמדיק הינו מקצוע יחסית צעיר בתחום רפואת החירום.
כיום, הפראמדיק הינו האיש הבכיר ביותר בצוות הרפואי המגיע לשטח והוא משמש בתור מנהל אירוע. בין אם מדובר בתקריות חומרים מסוכנים, ובין אם עסקינן באירועים רב נפגעים, הפרמידיק הינו איש הצוות הבכיר אשר מתפעל את האירוע ועליו להכווין את המטפלים בשטח. כמו כן, במסגרת תפקידו מעניק הפראמדיק גם סיוע לפצועים, על פי רוב במקרים הקשים הדורשים החייאה או פינוי מהיר בשל סכנת חיים ממשית.
בישראל מקצוע הפראמדיק קיים בישראל כבר למעלה מ-29 שנים. הכשרתו מוצעת כיום בשני מסלולים עיקריים – תואר ראשון באוניברסיטה ברפואת חירום או קורס באורך שנה וחצי בבית הספר לפאראמדיקים במד"א. שני מסלולי הלימוד כוללים שעות לימוד רבות, חומר רב, והתנסות מעשית (בצוותי מד"א ונט"ן). הסטודנטים נחשפים מצד אחד ליסודות חשובים ברפואה, וכן להיבטים מבחינת מצבי חירום וההתמודדות עם זירות אירועים רבות נפגעים תחת לחץ זמן.
כ-150 פאראמדיקים משרתים כיום בצה"ל ומתפקדים פעמים רבות כמחליפים לרופאים ביחידות השונות ובחטיבות המרחביות. הקורס הצה"לי אורך כ-13 חודשים וכולל גם טירונות קרבית.
רשלנות רפואית של פאראמדיק
רשלנות רפואית הינה תופעה אשר מביאה לא אחת להגשת תביעות נזיקין כנגד המטפלים בערכאות השונות. רשלנות רפואית יכולה לגרום לכאב וסבל, ולעיתים אף לנזקים גופניים קשים ו\או מוות. כפי שצוין בהתחלה, רפואת חירום איננה חפה אף היא מרשלנות רפואית.
עם זאת, בתי המשפט מכירים בכך שמדובר בטיפולים רפואיים אשר ניתנים לפצועים בשטח, בתנאים קשים, ובפעמים רבות בהעדר מכשור מתאים. למרות ה"ההנחות" המסוימות הללו, בית המשפט יכול בהחלט להטיל את האחריות לנזקים שנגרמו לאדם בגין רשלנות בטיפול רפואי במצב חירום. פאראמדיק, כמו רופא מנתח, חב כלפי מטופלו בחובת זהירות מושגית וקונקרטית. הפרת חובת זהירות זו עלולה להביא למצב בו הפאראמדיק יואשם ברשלנות רפואית.
רשלנות פאראמדיקים בהחייאה
על פי ההוראות, פאראמדיקים אמורים לבצע פעולות החייאה של לב וריאות במידה והם מגיעים לזירת אירוע בה שוכב פצוע ללא דופק ונשימה. עם זאת, ישנם מקרים חריגים אשר אינם דורשים ביצוע החייאה כגון סוגיות הנוגעות להוראות חוק החולה הנוטה למות.
הפרקטיקה המקצועית מפרטת שיקולים נוספים בדבר החייאת לב-ריאות על ידי פאראמדיק. חרף העובדה שמותו של אדם צריך להיקבע על ידי רופא, ישנם מדדים רפואיים אשר מעידים על כך שמדובר באדם ללא רוח חיים שאין לבצע בו פעולות החייאה (לדוגמא, התפרקות רקמות, התזת ראש, צפידת שרירים ועוד). ככל שלא מתקיימים ממצאים רפואיים כגון אלו, מוטל על הפאראמדיק להמשיך ולבצע החייאה בפצוע עד אשר רופא קובע את מותו.
האם אי ביצוע החייאה, או הפסקתה, מעיד על רשלנות רפואית?
במדינת ישראל נתונה הסמכות לקבוע את מותו של אדם לרופא בלבד. עם זאת, פעמים רבות מפסיקים פאראמדיקים את ההחייאה בפצוע, או כלל לא מתחילים אותה, וזאת עוד לפני שנקבע שיש לעשות כן על ידי רופא. פאראמדיקים רבים יכולים להעיד שלעיתים הרופא משמש כמעין חותמת גומי בעניין זה.
למרות שפסיקות בתי המשפט מכירות במורכבות הסיטואציה בה נתון הפראמדיק המעניק שירותי רפואת חירום, אין זה מאפשר לפאראמדיק להחליט על דעת עצמו אימתי הוא רשאי לסטות מהוראות הפרקטיקה המקובלת.
פעולותיו של הפאראמידק, למרות שהן נמדדות ממשקפיים של המטפל הסביר, נבחנות בבית המשפט על בסיס נסיבות המקרה הנדון ובהתאם לפרקטיקה המקובלת. במקרים בהם הפצוע נפגע בגין טיפולי רפואת החירום, והפאראמדיק לא פעל על פי המצופה ממנו בתור המטפל הסביר, ייתכן ותונח על כתפיו האחריות לכך בגין רשלנות רפואית.
אחריות זו עלולה להביא לכך שיהיה על הפאראמדיק להוכיח בבית המשפט כי פעל בהתאם לפרקטיקה המקובלת והשקיע את כל מאמציו על מנת לסייע לפצוע. ברי כי לא כל כישלון בטיפול ייחשב כרשלנות רפואית. עם זאת, לעיתים די באי עמידה בסטנדרטיים האובייקטיבים, אפילו בשל השתרשות נורמות טיפוליות לקויות, בכדי לקבוע כי מדובר בטיפול רשלני.
חובת הענקת הטיפול
פאראמדיק איננו חייב להעניק טיפול רפואי מכוח הסמכתו או לימודיו במקצוע הרפואה. סירובו להעניק טיפול לחולה או פצוע לא ייחשב בתור רשלנות מבחינתו. עם זאת, הפסקת טיפול בפצוע, תוך גרימת נזקים בעקבות כך, נחשבת כרשלנות רפואית מצידו של הפאראמדיק. לאמור, מרגע שנוצרה הזיקה בין המטפל למטופל, נוצרת גם חובת הזהירות בין הפאראמדיק לבין מטופלו ומוטל על המטפל שלא להפר חובה זו.
בכל מקרה, קיומה של חובת הטיפול משתנה בין מקרה למקרה ונתונה לשיקולו של בית המשפט במידה וקיימת מחלוקת בין הצדדים.
יש לציין כי פאראמדיקים רבים עובדים בהתנדבות או כחלק מהתמחותם. גם במקרים אלו מונחת על כתפיהם חובת הזהירות. לשאלה האם הפאראמדיק מקבל שכר או לא אין משמעות מבחינה הענקת טיפול רשלני לפצוע
עודכן ב: 23/12/2010
.jpg)
