גז"ד ליועץ מס עקב עבירות של אי העברת מס שניכה מעובדיו למה"כ

בית המשפט השית על נאשם שהורשע בביצוע עבירת מס במסגרת תפקידו כבעל משרד לייעוץ מס 4 חודשי מאסר בפועל. על פי כתב האישום, הנאשם לא העביר את ניכוי המס ממשכורות עובדיו לרשות המיסים. לאחר שמיעת טיעוני הקולא והחומרא, השופט הדגיש כי בשל מקצועו של הנאשם, מעשיו קיבלו חומרה יתרה ולכן הוטל עליו עונש מחמיר.

יש לכם שאלה?

פורום מעצר

פורום רישום פלילי

פורום כתב אישום

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של אי העברת מס שנוכה, בניגוד לפקודת מס הכנסה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם ביצע את העבירה 16 פעמים החל מחודש יוני 2001 ועד פברואר 2003. באותה תקופה, הוא היה בעל משרד לייעוץ מס ואת העלמת המס הוא ביצע באמצעות תלושי המשכורת של עובדיו, כאשר בתלוש הופיע ניכוי המס, שלא הועבר בפועל.

טיעוני הצדדים

התביעה ציינה שלנאשם היה עבר פלילי בעבירות דומות ולחובתו עמדו שני חודשי מאסר על תנאי, שהושתו עליו במסגרת הליך פלילי אחר. התביעה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם וביקשה מבית המשפט לראות את המעשים כרצף של עבירות. כמו כן, בית המשפט התבקש להפעיל את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד על ראשו של הנאשם. מנגד, הסנגור ביקש להימנע מהפעלת המאסר על תנאי. לדידו, העבירות בוצעו על ידי הנאשם בתוקף תפקידו כמנהל חברה ולא כמבצע ישיר. כיוון שבהליך הפלילי הקודם שהתנהל נגד הנאשם הוא ביצע את העבירות כמבצע ישיר, העונש המותנה היה יכול להיות מופעל רק בביצוע עבירה בכובעו זה. כמו כן, נטען כי היה ניתן לראות ברצף העבירות שיוחסו לנאשם אירוע אחד. הסנגור הדגיש את נסיבות חייו של הנאשם, אשר היה המפרנס היחיד של משפחתו והשתת עונש מאסר, לרבות ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, היה עלול לפגוע בפרנסתו ומשכך, במשפחתו.

דיון והכרעה

במהלך דיון בעונשו של הנאשם, היה על השופט להתחשב בשיקולים השונים כפי שהוצגו על ידי באי כוח הצדדים. מחד גיסא, מעשיו של הנאשם עלו לכדי שליחת יד לקופה הציבורית ומעילה באמון. לכן, לבית המשפט היה אינטרס ציבורי בהענשתו של הנאשם. יתרה מזאת, מעשיו של הנאשם היו חמורים במיוחד, לאור העובדה שמקור פרנסתו של הנאשם היה ייעוץ מס. כלומר, היה עליו לשמש דוגמא ליתר האוכלוסייה ולא למעול בכספי משרדו אשר היו שייכים לקופת המדינה.

זאת ועוד, הנאשם ביצע את העבירות לאחר שהתנהל נגדו הליך פלילי בעבר והוא נידון לעונש מאסר על תנאי. לדעת השופט, מאופי פעולה זה עלה כי הנאשם לא נרתע מעצם ההליך הפלילי שהתנהל נגדו אלא למד שיטות פעולה עברייניות ושב וחזר לבצען עת הזדמן לו לעשות זאת. הוא אף לא נרתע מעצם קיומו של עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד על ראשו.

לאחר מכן, השופט דחה את טענתו של הסנגור אודות ביצוע העבירות על ידי הנאשם תחת כובעו כמנהל החברה ולא כמבצע ישיר. זאת משום שהנאשם עצמו הודה במעשים שיוחסו לו ובכך למעשה הודה באחריותו האישית. לכן, נקבע כי המאסר על התנאי היה בר הפעלה. בנוסף, לא הוכחו נסיבות מיוחדות שהצדיקו את הארכת התנאי וטענתו של הסנגור אודות חשש מפני פגיעה במשפחת הנאשם עם השתת עונש מאסר נדחתה אף היא.

השופט נימק זאת בכך שנסיבות אלו היו ידועות לנאשם, ועמדו לנגד עיניו עת החליט לבצע את העבירה מלכתחילה, כשמאסר על תנאי היה תלוי ועומד על ראשו. משום שהנאשם לא נתן ליבו לחשש זה, לא היה מקום לשקול זאת בבית המשפט גם כן. מאידך גיסא, השופט שקל את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת טיעוני הקולא שפירט סנגורו. לבסוף, הוחלט להשית עליו עונש מאסר בפועל למשך חודשיים. כמו כן, השופט הפעיל את עונש המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בהליך הפלילי הקודם שנוהל נגדו. הנאשם חויב בריצוי עונש זה במצטבר לעונש המאסר על תנאי שהוטל עליו בעקבות העבירות במקרה דנן, ובסך הכול היה עליו לרצות ארבעה חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. בנוסף, הוטלו על הנאשם עוד ארבעה חודשי מאסר על תנאי והוא חויב בתשלום קנס בסך 5,000 ₪.