המונח "אוצר המדינה" מתייחס לקופת המדינה. קרי, מצבור הכסף שבבעלות המדינה. הכסף מצטבר מתשלומי מיסים, קנסות וישנם מקרים בהם בית המשפט מורה על תשלום פיצוי לאוצר המדינה, עקב סיבות שונות. לחלופין, ישנם הליכים בהם הצדדים יכולים להגיש בקשה להורות לצד השני להעביר כספים לאוצר המדינה. להלן דוגמא לכך.


יש לך שאלה?
פורום תביעות ייצוגיות

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה להעברת כספי תובענה ייצוגית לאוצר המדינה. הבקשה הוגשה מכוח סעיף 20(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות. לפי החוק, אם לאחר חלוקת הכספים לכלל חברי הקבוצה נותרת יתרה, בית המשפט יכול להורות על העברתה לאוצר המדינה. יש לציין שהתובענה הייצוגית הייתה בנושא של גביית עמלה לא חוקית בגין מחיקת שעבודים על ידי המשיב. במסגרת התובענה הייצוגית, נחתם הסכם פשרה בין המבקש לבנק המשיב. ההסכם אושר על ידי בית המשפט.


לטענת המבקש, לאחר אישור ההסכם וחלוקת הכספים לכל חברי הקבוצה, נותרה יתרה שהייתה אמורה להיות מחולקת ללקוחות הבנק, מהם נגבתה העמלה האסורה. הבנק אכן חילק את הכסף, אך רק חלק ממנו. המבקש טען שלאחר חלוקת יתרת הסכום ללקוחות הבנק, העברת גמול לתובע הייצוגי ותשלום שכר הטרחה לעורך הדין, עדיין נותר כסף רב. לשיטתו, כסף זה גם היה אמור להיות מחולק ללקוחות הבנק אך מאחר ולא נמצאו לו דורשים, היה ראוי להעבירו לאוצר המדינה.


מנגד, המשיב התנגד לבקשה והדגיש שבמסגרת הסכם הפשרה הוא מעולם לא הסכים או התחייב להחזיר סכום מדויק לכלל הלקוחות מהם נגבתה עמלה שלא כדין. לא זו אף זו, נטען שלאורך כל התקופה בה הושב הכסף, הבנק דיווח לבא כוחו של המבקש ולבי המשפט אודות ביצוע ההחזרות. הודגש שאלו בוצעו במלואן, בהתאם להוראות פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה.


דיון


בפתח הדיון, השופטת הדגישה שטענת המבקש אודות אי החזרה מלאה של הכספים הוצגה לאחר שש שנים מיום חתימת הסכם הפשרה ומבלי לבדוק את העניין לעומק ובצורה פרטנית. השופטת ציינה שמעמדו של המבקש, כמי שעמד בראש הקבוצה שתבעה, חייב בדיקה מעמיקה, מקום בו היה חשש שההסכם פשרה לא קוים כלשונו ובמלואו. קרי, מכוח תפקידו של המבקש כבא כוח הקבוצה הייצוגית, היה עליו לבדוק שלא היו לקוחות נוספים של הבנק ששילמו עמלה לא חוקית ולא קיבלו אותה בחזרה.


אולם, על פי הראית שהוצגו לבית המשפט, נקבע שהבנק אכן עשה מאמצים לאתר לקוחות כאלה ואם היה מספר מועט שלא אותר, הסכומים שלא הועברו להם היו מועטים ולא התקרבו למה שנטען בבקשה. לא זו אף זו, השופטת קבעה שהתמריץ של המבקש להגשת בקשה זו לא היה טובת הכלל אלא, הגדלת הגמול שהיה עתיד להיות מופרש לו כנציג חברי הקבוצה וממילא, חישוב הסכום שנתבע לא היה נכון. לאור האמור לעיל, השופטת דחתה את הבקשה.


עודכן ב: 04/11/2012