תביעה לפיצוי כספי בגין עגמת נפש עקב אי ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ

אדם הגיע לנמל התעופה בן גוריון וזאת על מנת לנסוע עם חבריו לחופשה בחו"ל. לצערו, הוא הופתע לגלות כי צו עיכוב יציאה מהארץ, אשר הוצא כנגדו בעבר בגין הליך פלילי, לא בוטל למרות שהוא ריצה את עונשו ושילם את הקנס שהוטל עליו. מלבד ההשפלה אשר הייתה מנת חלקו של האחרון בנמל התעופה, הוא נאלץ לרכוש כרטיס טיסה חדש למועד מאוחר יותר. בעקבות האירועים, הגיש הנוסע תביעה כנגד המדינה בגין רשלנותה בביטול צו עיכוב היציאה מהארץ.

מספר שנים לפני האירוע המדובר, התובע הועמד לדין פלילי. במסגרת ההליך הוא שוחרר ממעצר, אך הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. בסוף ההליך, נגזרו על התובע עונש מאסר ופיצויים בגין עבירות גניבה. האחרון ריצה את המאסר, ושילם את הפיצויים כדין. התיק במרכז לגביית קנסות שהיה נגדו – נסגר. אולם, למרות סגירת התיק, צו עיכוב היציאה מן הארץ לא בוטל.

שנה לאחר סגירת התיק, התובע ביקש לנסוע עם חבריו לתורכיה, אך הוא עוכב ע"י ביקורת הגבולות בעקבות הצו. הוא נאלץ לוותר על הטיסה, לעשות מאמצים על מנת לבטל את הצו, ולקנות כרטיס טיסה חדש במועד מאוחר יותר. בעקבות האירועים, התובע הגיש תביעה כנגד המדינה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. לטענתו, עוגמת הנפש והמבוכה התעצמו לאור העובדה שהדבר נעשה לעיני המון רב של אנשים. התובע טען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הסירה את הצו באופן אוטומטי עם סגירת התיק נגדו. המדינה טענה, לעומת זאת, כי האחריות על ביטול הצו היה מוטלת על התובע.

הדיון המשפטי

בחוק לא קיימת הוראה המטילה על המדינה לפעול לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ. אי לכך, בית המשפט פנה לבחון את חובתה של האחרונה מכוח דיני הרשלנות. סעיף 3 לחוק הנזיקיים האזרחיים מחייב את המדינה בנזקים שגרמה ברשלנות. ראשית, השופט דן בשאלה האם חבה המדינה חובת זהירות במקרה זה. שאלת חובת הזהירות נגזרה משאלת הצפיות. לאמור, האם אדם סביר היה צריך לצפות את הנזק.

השופט קבע כי קיימת חובת זהירות של המדינה, מושגית וקונקרטית, לביטול צו עיכוב היציאה. "מאחר ועיכוב היציאה מהארץ הוא סמכות שקיבלה המדינה על מנת לממש מטרה מסוימת, ברור הוא כי משהמטרה הושגה, על המדינה לבטל את הצו", נכתב בפסק הדין, "הדברים מתחדדים עוד יותר לנוכח העובדה, כי עיכוב יציאה מהארץ הוא אחד הכלים היותר חמורים שמקבלת המדינה לידיה". השופט ציין כי מדובר בכלי "חמור" וזאת משום שיש בו כדי להגביל את חופש התנועה של המעוכב. מיותר לציין כי חופש התנועה הוא זכות יסוד, המופיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

משכך, נקבע כי המדינה הייתה יכולה לצפות את הנזקים שיגרמו לאדם שצו העיכוב כנגדו לא הוסר. בית המשפט מצא הוכחה לכך בעובדה שהנהלים עצמם, בהם המדינה נוקטת בנושא זה, קובעים כי לאחר סגירת התיק, ביהמ"ש מבצע בירור מול הפרקליטות ובעקבות כך הצו מתבטל. גם העובדה שלאחרונה נוסף ממשק חדש למחשבי מזכירות בית המשפט, המבטל אוטומטית את הצו עם סגירת התיק, היה בו כדי לאשש קביעה זו. בית המשפט קבע כי המדינה לא מילאה את חובתה, ובעקבות כך נגרם נזק לתובע.

הנזק – פיצוי והוצאות למרות תביעה בתביעות קטנות

בית המשפט פנה כעת לדון מהו גובה הנזק בנידון דנן. השופט ציין כי ברור שעל המדינה לשלם על כרטיס הטיסה הנוסף שרכש התובע. נקבע כי התובע הוכיח את קנייתו על ידי קבלה. כמו כן, השופט קבע כי הנתבע זכאי להחזר הוצאות ושכר טרחת עו"ד, על אף שמדובר בבימ"ש לתביעות קטנות.

אכן, אסור לשכור שירותי ייצוג בבימ"ש לתביעות קטנות, אך במקרה שלפנינו עורך הדין לא ייצג את הנאשם, אלא רק עזר לו בהכנת התביעה ובבירור השאלה המשפטית. לגבי עוגמת הנפש, ביצע השופט חישוב גלובלי. הוא לקח בחשבון הפסד של יום טיול, את ההשפלה שספג בפני חבריו, ואת הצער שבהעלאת אירועים מעברו הפלילי. השופט פסק כי הפיצוי בגין עוגמת הנפש יעמוד על 10,000 שקלים. לסיכום, נקבע כי המדינה תשלם לתובע 12,815 שקלים, בגין כרטיס הטיסה ועוגמת הנפש. כמו כן, המדינה חויבה גם בתשלום שכר טרחה בגובה של 215 שקלים.