תאגיד שמוקם שלא למטרות רווח ופועל למען מטרה ציבורית כלשהי, הינו עמותה. מאחר ומימון העמותות מעשה לרוב באמצעות כספי הציבור – תרומות ותמיכה ממשלתית, יש לפקח על העמותות. הלכה למעשה, הפיקוח הינו אחד מהתפקידים של רשם העמותות. דוגמא לדיון באשר לשאלה מהן הסמכויות שמוקנות לרשם כמי שאחראי על הפיקוח, ניתן לראות בפסק הדין דנא.


רקע


במקרה שלהלן, בית המשפט לעניינים מנהליים דן בעתירה שהוגשה על ידי איגוד הג'ודו בישראל נגד רשם העמותות. זאת מאחר וסירב להעניק לעותרת אישור על ניהול תקין בשנת 2009, עד לאחר חתימה על תוכנית הבראה מתוקנת. הרקע לעתירה היה דו"ח שהוגש בשנת 2007 באשר לאיגוד הג'ודו ועל פיו, דרך הניהול הייתה פגומה ולא תקינה. בדו"ח אף נקבע שבאיגוד היו ליקויים רבים בכל הנוגע למינוי בעלי תפקידים, קיום מכרזים, שיפוט באיגוד ועוד. בעקבות הדו"ח, רשם העמותות שלל מהאיגוד את אישור המנהל התקין שהונפק לו. אולם, לאור החשיבות של האיגוד לספורט הישראלי, הוחלט על תוכנית הבראה ומינוי מלווה לאיגוד.


כעבור שנה, האיגוד לא תיקן את הליקויים שנמצאו ואף הודיע על ביטול הסכם ההבראה ועל משבר אמון שפרץ מול המלווה. בעקבות זאת, רשם העמותות החליט על מינוי מלווה חדש לאיגוד וחיובו בחתימה על תוכנית הבראה מעודכנת ומילוי תנאיה. הרשם קבע שבהיעדר חתימה זו, לא היה מקום להנפיק לאיגוד אישור ניהול תקין. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.


טיעוני הצדדים


לטענת האיגוד, חוק העמותות לא הקנה לרשם סמכות להפעיל תוכנית הבראה, למנות מלווה או לשלול אישור ניהול תקין. על כן, גם אם הממשלה הסמיכה את הרשם להעניק אישור על ניהול תקין בהחלטה פרטנית, הדבר נעשה בחוסר סמכות ולהחלטות לא היה תוקף משפטי והיה עליהן להתבטל. לחלופין, גם אם לרשם הייתה סמכות להעניק אישור ניהול תקין, הרי שהדבר נעשה על פי בחינה דווקנית של מסמכי האגודה, נכסיה ועמידתה בחוק העמותות. קרי, לרשם לא הייתה סמכות לבדוק את ענייניו הפנימיים של האיגוד. עוד נטען שלרשם לא הוקנתה סמכות לשלול אישור על ניהול תקין של עמותה עקב אי ביצוע תוכנית הבראה.


מנגד, הרשם טען שהעתירה כוונה הלכה למעשה לביטול החלטת הממשלה בעניינו של האיגוד, שניתנה בשנת 1998. על כן, העתירה הייתה נגועה בשיהוי ועלתה לכדי התערבות במדיניות הממשלה ולכן, לבית המשפט לא הייתה סמכות לדון בה. לגופו של עניין, נטען שהתנהלות האיגוד הייתה לקויה ומכוח הסמכות שהוקנתה לרשם, הוא היה רשאי לנקוט בכל פעולה שהיה בה כדי להגביר את הפיקוח על העמותה, לרבות שלילת אישור ניהול תקין וחתימה על תוכנית הבראה.


החלטת הרשם - סבירה, מוצדקת וראויה


לאחר סקירת טענות הצדדים, השופטת החליטה לדחות את העתירה. היא קבעה שהחלטת הרשם הייתה סבירה, מוצדקת וראויה. ראשית, נקבע שהסעד המרכזי שהתבקש בעתירה – ביטול החלטת הממשלה משנת 1998 בדבר מעמד האיגוד וסמכות הרשם בעניינו, לא היה יכול להתקבל. זאת מאחר ובית המשפט לעניינים מנהליים לא היה מוסמך לדון בסוגיה זו. בנוסף, העתירה הוגשה למעלה מ-15 שנים לאחר מתן ההחלטה ולכן היא הייתה נגועה בשיהוי ניכר שהצדיק את דחייתה.


שנית, הודגש שהרשם היה מוסמך להוציא אישורים על ניהול תקין של עמותות ולפקח על פעילותן באמצעים שונים, לרבות דו"חות ומינוי חוקרים תוך קבלת סיוע מהממשלה. לאור האמור לעיל, השופטת דחתה את טענת האיגוד בדבר היעדר סמכות בהחלטות הרשם.


לבסוף, נקבע שהרשם היה מוסמך להתנות את מתן אישור הניהול התקין בחתימת האיגוד על תוכנית הבראה חדשה ויישומה, לצד מינוי מלווה חדש. שכן, תכליתו של אישור הניהול התקין היא להוכיח שהעמותה מתנהלת על פי הוראות הדין וכללי המנהל הציבורי. התנהלות זו טומנת בחובה את החובה לפעול בהגינות, ללא משוא פנים וניגוד עניינים ובאופן שוויוני. מאחר והדו"חות בעניינו של האיגוד העידו על התנהלות שלא על פי עקרונות אלו, הרשם היה יכול להתנות את מתן האישור בשינוי דרך הפעולה, תוך קביעת אמצעי פיקוח ובקרה כגון מלווה. בסופו של דבר, הערעור נדחה.