עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לנקוט בהליכים פלילים

במדינת ישראל, מוגשות לא מעט עתירות נגד החלטות שלטוניות אלו ואחרות. ככלל, בית המשפט העליון מאפשר לכל מי שנפגעה זכותו כתוצאה מהחלטה ממשלתית מסוימת להשמיע טענותיו. עם זאת, מאחר ובית המשפט העליון אינו שם עצמו במקומה של הרשות השלטונית, הוא יטה להתערב בהחלטה שהתקבלה רק במידה שהיא חורגת ממתחם הסבירות ושיקול הדעת. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום מקרקעין
פורום פינוי בינוי
פורום דיני מושבים וקיבוצים

במקרה זה, החברה להגנת הטבע עתרה לבית המשפט נגד החלטת המשיבים לאפשר את הפיכת היאחזות הנח"ל בעירון ליישוב אזרחי חדש. ראשית היאחזות זו הייתה בשנת 2002 מכוח החלטה של שר הביטחון דאז, בנימין בן אליעזר. מקומה והמבנים בה אושרו על ידי הוועדה למתקנים ביטחוניים ועל ידי הממשלה. המועד להפיכת ההיאחזות ליישוב אזרחי נקבע למרץ 2005, שנתיים לאחר הקמתה.

החלטות היועץ המשפטי לממשלה

בעבר, הליך "אזרוח" היאחזות התבסס על החלטת ממשלה בלבד. אולם, בשנת 2004 היועץ המשפטי לממשלה פרסם הנחיה בה נקבע שהחלטות ממשלה לגבי הקמת ישובים חדשים צריכות להיות מנוסחות באופן כללי. כלומר, באופן שאינו שולל מהגופים המקצועיים האחראים על היבטים שונים של הקמת ישובים את שיקול דעתם. למשל, מוסדות תכנון ובניה. עוד נקבע שהחלטת ממשלה להקים ישוב אזרחי חדש אינה מחליפה את ההליכים התכנונים שקבועים בחוק כגון, אישור תוכנית המתאר על ידי מוסדות התכנון והבניה ויש להקפיד על קיום הליכים אלו.

באשר לאזרוח ההיאחזות, היועץ המשפטי קבע שלא היה ניתן להסתפק באישור הוועדה למתקנים ביטחוניים כאישור להקמת יישוב אזרחי חדש במבנים. כלומר, היה מקום לפעול גם במישור התכנוני ולא היה ניתן לעקוף הליך זה. הודגש שהיתר השימוש החורג אשר ניתן להיאחזות על ידי ועדת התכנון המקומית לא היה מספיק על מנת להקים יישוב אזרחי חדש. היועץ המשפטי הוסיף שמאחר ובתחומי ההיאחזות התגוררו כבר מספר משפחות, הוחלט לתת להן תקופת התארגנות של 12 חודשים לשם הסדרת מעמדו התכנוני של היישוב תוך הימנעות מנקיטת הליכים פלילים כנגד מי שביצעו, אם בכלל, בניה ושימוש במקום ללא היתר כדין.

יש לציין שבמהלך תקופת ההתארגנות המשיבים בחנו אפשרויות שונות להסדרת המצב התכנוני של ההיאחזות ולבסוף הוחלט להכשיר את ההתיישבות של המשפחות במקום. לאור החלטה זו, היועץ המשפטי החליט להאריך את עיכוב נקיטת ההליכים הפליליים נגד מי שביצעו, אם בכלל, בניה ושימוש במקום שלא כדין. על החלטה זו העתירה הוגשה.

טיעוני העותרת

לטענת העותרת, החלטת הממשלה בנושא עלתה לכדי כבילה של שיקול דעת המוסדות התכנונים והעבירה מסר של התעלמות מאי החוקיות שהייתה חלק מהקמת היישוב. העותרת טענה שההתנהלות של רשויות המדינה בהקמת היישוב הייתה שלא כדין, תוך התעלמות מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ושיקולי מדיניות שונים. הודגש שהתנהלות זו הצדיקה נקיטת הליכים פלילים, והחלטת היועץ המשפטי שלא לעשות כן לא הייתה סבירה.

הכרעה

השופטת קבעה שהעתירה ותיאור האירועים שקדמו לה שיקפו התנהלות לא תקינה של רשויות המדינה המעורבות. שכן, תחילה הוחלט על הקמת היאחזות נח"ל. אמנם, הליך זה נעשה כדין אך השלבים שלאחר מכן, שנעשו במטרה להפוך את ההיאחזות לישוב אזרחי חדש, נעשו בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין וחלק מהמשיבים אף הכירו בכך. בנוסף, הצורך למצוא פתרון מהיר לבעיה גרם לכך שהרשויות יפעלו ללא כל תיאום ביניהן ובאופן לא עקבי.

אולם, בסופו של דבר העתירה נדחתה. בית המשפט דחה את הטענה בדבר אי סבירות החלטת היועץ המשפטי. הודגש שהתערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בנקיטת הליכים פלילים היא מצומצמת, בפרט כאשר האחרון נדרש לעיין בנושא מספר פעמים, כפי שהיה במקרה זה. עוד נקבע שבהחלטת היועץ לא נפלו פגמים ולא נשקלו שיקולים זרים. על כן, היא לא חרגה ממתחם הסבירות ושיקול הדעת ולא נמצאה הצדקה להתערב בה.