בתביעות בגין רשלנות רפואית, המחלוקת הינה בדרך כלל על השאלה האם הייתה התרשלות או לא? במקרה שיובא להלן, ברור לכל כי אכן הייתה רשלנות ולא ברור מדוע מרפאת השיניים לא לקחה על עצמה מלכתחילה את האחריות לתקן את הנזק שהיא גרמה ברשלנותה.
יש לכם שאלה?
עובדות המקרה היו כדלקמן. התובעת פנתה למרפאת השיניים מטעם קופת חולים כללית לשם קבלת טיפול שיניים. מבדיקה שנערכה לה במרפאת השיניים, נאמר לה כי עליה לעבור טיפול שיקומי נרחב בשיניה. ביום 16.2.1997, החלה התובעת בטיפולי השינויים שכללו עקירות, טיפולי שורש, טיפולי שימור, ניתוחי חניכיים והתקנת שתלים דנטאליים. הטיפול נמשך במשך שנתיים וחצי עד ליום 14.3.1999 והתובעת שילמה עבורו סך של 61,749 ₪.
לאחר כשנתיים ממועד סיום טיפול השיניים, מנהל המרפאה בדק את התובעת ומצא כי היא סובלת מעששת כותרתית מתחת לגשר. לאחר בדיקה נוספת, התברר כי יהיה צורך לבצע שיקום מחדש תוך עקירת שיניים נוספות וביצוע שתלים. התובעת פנתה למרפאה בבקשה לעבור את הטיפול הנוסף ללא תשלום, אך הנתבעת לא ענתה לעניין במשך שנה שלמה. לבסוף, פנתה התובעת למומחה אחר לשיקום הפה ועברה אצלו שיקום מחודש, תוך כדי שהוא נותן לה חוות דעת רפואית על מצבה.
התובעת תבעה את מרפאת השיניים ואת קופת חולים כללית בגין רשלנות, הפרת זכויותיה לפי חוק זכויות החולה וכן בגין כאב וסבל שנגרמו לה עקב הטיפול הלקוי. מנגד, מרפאת השיניים טענה כי התובעת לא הגיעה לביקורות במועד, לא שמרה על היגיינת הפה וכן שנמסר לה מידע מלא על הטיפול ועל השלכותיו האפשריות.
האם מרפאת השיניים התרשלה?
בית המשפט ציין את דבריו של מומחה בית המשפט אשר קבע כי איכות העבודה לא הייתה תקינה וגם לפי הרשומה הרפואית הייתה עדות לאי התאמה בין הכתרים לשיניים המושחזות. כמו כן, הודגש כי התובעת דחתה סוג טיפול מסוים שיכול היה להיות יעיל יותר, אבל לא צוין כי הוסבר לה מה הן ההשלכות של אי ביצוע הטיפול המוצע. המומחה ציין כי במידה וברשומה הרפואית היה דיון לגבי אפשרויות הטיפול, היה ניתן להסכים לחלק מהסברי הנתבעת. בית המשפט הגיע למסקנה כי לאור חוות דעת המומחה, התובעת קיבלה טיפול לקוי ואסור היה לבצעו. כלומר, הוכחה מבחינתו של בית המשפט הרשלנות הרפואית של מרפאת השיניים.
האם הייתה הסכמה מדעת לטיפול?
בית המשפט קבע כי ברשומות הרפואיות לא הייתה כל ראיה לכך שניתן לתובעת הסבר מלא ומפורט בנוגע לאפשרויות הטיפול בה. נקבע כי לא היה ספק שמידע כזה היה אמור להימסר לתובעת (מידע אשר כלל את אלטרנטיבות הטיפול השונות והסיכונים הצפויים). כאשר מידע כזה לא נמסר למטופל, הרי שלא ניתן לראות בהסכמתה של התובעת לטיפול כהסכמה מלאה. גם הרופא עצמו שטיפל בתובעת טען כי לא זוכר בדיוק אם נתן הסבר לתובעת או לא.
האם יש אשם תורם מצד התובעת?
קופת חולים כללית טענה כי חלק מאי הצלחת הטיפול נבע מהעובדה שהתובעת לא התייצבה במרפאה במועד לביקורות, ולא שמרה על היגיינת פה אוראלית בהתאם להנחיות. לגבי טענה זו, בית המשפט ציין כי ברשומות הרפואיות לא הופיע כל תיעוד על כך שהנתבעת אכן דאגה לזמן את התובעת לביקורת. המומחה מטעם בית המשפט ציין כי הביקורות הן באחריות הרופא המטפל. לפיכך, המסקנה הינה שדין הטענה לרשלנות תורמת להידחות.
מהו גובה הפיצוי?
הכישלון של הטיפול הצריך את התובעת לפנות למומחה אחר על מנת שיתקן את הנזק. התובעת הציגה קבלות על הטיפול בגובה 99,424 ₪. אומנם המומחה מטעם קופת החולים העריך בהתחלה כי עלות התיקון הינה 69,000 ₪ בלבד, אך הוא ציין כי טווח המחירים הינו נרחב. בנסיבות העניין, בית המשפט קבע כי הסכום הנתבע היה סביר. בנוסף לכך, התובעת ביקשה לקבל פיצוי בגין כאב וסבל במהלך הטיפול המתקן. גם המומחה מטעם הנתבעת הסביר כי התיקון גורם לכאבים במשך מספר ימים לאחר הטיפולים. בהתחשב בכמות הטיפולים אותם נדרשה לעבור, בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לפיצוי בגובה 40,000 ₪ בגין כאב וסבל.
לסיכום, בית המשפט מוצא את מרפאת השיניים ואת קופת החולים הכללית אחראיות ברשלנות לנזקיה של התובעת. על כן, בשקלול ראשי נזק נוספים, בית המשפט מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 156,621 ₪ בתוספת 12,000 ₪ שכר טרחת עו"ד.
עודכן ב: 14/10/2012