תביעה בגין עוגמת נפש ובגין נזקים כספיים על שמלת כלה פגומה

בית המשפט קיבל, באופן חלקי, את תביעתה של כלה אשר הייתה מנועה מלעשות שימוש בשמלת הכלה שרכשה ביום חתונתה. נקבע כי בשמלה אכן היו פגמים, כפי שטענה התובעת, אך טענותיה היו מוגזמות. כלומר, השמלה הייתה ניתנת ללבישה הן על ידי הכלה והן על ידי כלות אחרות, להן רצתה התובעת לתרום את השמלה לאחר החתונה. לכן, הוחלט על פיצוי חלקי של התובעת.

במקרה דנן, הוגשה תביעה כספית לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזקים ממוניים שנגרמו בשל מעשי הנתבעת. בין הצדדים נחתם חוזה לרכישת שמלת כלה מידי הנתבעת עבור התובעת. במעמד קבלת השמלה, התגלו פגמים אשר פגעו ביכולתה של התובעת לעשות בשמלה שימוש. בשל כך, הוגשה התביעה דנן.

טיעוני הצדדים

התובעת רכשה שמלת כלה מידי הנתבעת ליום חתונתה. לטענתה, בשמלה היו פגמים אשר גרמו לכך שלא היה ניתן ללבוש אותה, ולמרות זאת, היא שילמה את מלוא התמורה. בנוסף, היה עליה לשכור שמלה חלופית בעלות של 7,500 ₪. התובעת הוסיפה ופירטה את עוגמת הנפש שנגרמה לה. שכן, היא נדרה נדר לתרום את השמלה ובשל הפגמים היא הייתה מנועה מקיומו. הנתבעת כפרה בטענות שהועלו נגדה. לדידה, היא תפרה את השלמה בהתאם לרצונות התובעת ולא נפל בה כל פגם.

דיון והכרעה

השופט ביקש מהתובעת להציג את השמלה שנתפרה על מנת לבחונה. לשיטתו, נפלו פגמים שונים כטענת התובעת. עם זאת, נקבע כי התלונות היו מוגזמות. בשל היעדר חוות דעת מקצועית בעניין, השופט קבע כי לא היה ניתן להעדיף אף אחת מגרסאות הצדדים. באשר לעניין הנדר, נקבע כי אמנם אי קיום הנדר עלה לכדי פגיעה בתובעת בשל אמונותיה הדתיות, אך לא היה בכך כדי להעניק לה פיצוי בגין עוגמת נפש. בנוסף, נקבע כי התובעת הייתה יכולה לקיים את הנדר על אף הפגמים שכן יתכן והשמלה הייתה מתאימה לכלה אחרת. כמו כן, היא הייתה יכולה להתיר את הנדר, אשר ממילא היה תלוי בצד שלישי. השופט ציין כי במצב זה, כאשר הצד השלישי הוא שגרם לחוסר האפשרות לקיים את הנדר, נוצר מצב של אונס אשר לא עלה לכדי הפרת הנדר. זאת על פי הלכות המשפט העברי.

לטענת התובעת, היא רכשה את שמלת הכלה בעלות נמוכה בשל קשיים כלכלים. עם זאת, היא שכרה שמלת כלה חלופית בעלות של 7,500 ₪. השופט הביע תמיהה באשר למחיר זה, במיוחד לאור העובדה שהתובעת לא נתנה הסבר סביר לאפשרות שכירת השמלה בסכום ז ולא הוכיחה כי היה זה בלתי סביר או אפשרי לשכור שמלה אחרת בעלות זולה יותר.

בסופו של דבר, נפסק כי התובעת הייתה זכאית לפיצוי חלקי. שכן, היא הוכיחה כי בשמלה נפלו פגמים שהובילו למגבלה בהרמת ידיה. אולם, לא היה מדובר בהגבלה מלאה. בנוסף, הוחלט שלא להעניק לה פיצוי בגין עלות שכירת השמלה החלופית. היות והתובעת לא עשתה שימוש בשמלה המקורית, היה באפשרותה להחזירה לנתבעת על מנת לקבל פיצוי כספי. השופט הבהיר כי במידה והנתבעת הייתה מסרבת לקבל את השמלה, החיוב הכספי היה נותר בעינו. לו הנתבעת הייתה מסרבת לשלם את סכום הפיצוי, התובעת הייתה זכאית שלא להשיב את השמלה ולגבות את סכום הפיצוי בגינה. בסיום, נקבע סכום הפיצוי החלקי והנתבעת חויבה בתשלום 800 ₪ לתובעת.