פסק דין בתביעת רשלנות בגין נפילת התובע בחדר הרחצה בביתה של בתו

בית המשפט פסק נגד התובע והורה על דחיית תביעתו בעניין פיצוי כספי עקב רשלנות בתו הנתבעת. לטענת התובע, נפילתו בחדר האמבטיה של בתו נבעה מרשלנותה ולכן היה על חברת הביטוח שלה לפצותו. השופט דחה טענה זו וקבע כי הנפילה התרחשה בשל התהוות מים ברצפת החדר. התהוות זו הייתה בגדר סיכון צפוי וטבעי לכל פעולת רחצה ולכן על התובע היה לצפותו מראש ולנהוג משנה זהירות.

יש לכם שאלה?

תביעות ביטוח

תביעות ועדה רפואית

תביעות אחוזי נכות

במקרה זה, הוגשה תביעה לפיצוי כספי בגין רשלנות הנתבעת. התובע נפגע בתאונה כאשר החליק באמבטיה בדירת בתו, הנתבעת. על פי הנטען, התובע שהה בדירה כאשר בתו ובעלה היו בחו"ל. לאחר שסיים להתקלח, הלך לכיוון דלת הכניסה והחליק. כתוצאה מהתאונה, הוא סבל מחבלות בידו ורגלו השמאלית ופונה לבית החולים במהירות. שם, אובחנו שברים. עקב כך, התובע אושפז בבית החולים למשך 10 ימים ועבר ניתוח. לאחר החלמתו, הוא שוחרר מבית החולים במקביל למעקב רפואי וקבלת טיפולי פיזיותרפיה.

טיעוני הצדדים

התובע טען כי בעקבות התאונה הוא סבל מכאבים חזקים בצד שמאל של גופו והתקשה בביצוע פעולות פשוטות שונות, כגון עלייה במדרגות. על בסיס קשיים אלו, קבע מומחה רפואי כי לתובע נותרה נכות אורטופדית בשיעור של 28%. התביעה מטעמו הוגשה נגד בתו, בהיותה בעלת הדירה ועקב התרשלותה במניעת סכנת החלקה באמבטיה. בנוסף, התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח של הבת, אשר הנפיקה פוליסת ביטוח שכיסתה את חבות הנתבעת כלפי צד ג'.

מנגד, חברת הביטוח טענה כי לא היה כיסוי ביטוחי. זאת בשל החרגת הפוליסה מחבות על בני משפחה. בנוסף, היא טענה כי הבת לא הייתה אחראית לפגיעת התובע שכן היה מדובר בסיכון טבעי ורגיל לפעילות בחדר הרחצה, בגינו לא היה ניתן להטיל חבות. בתו של התובע הכירה בחבותה וטענה כי היה על חברת הביטוח לשפות את אביה בגין נזקיו.

דיון והכרעה - מים בחדר המקלחת הם סיכון טבעי וצפוי

השופט הבהיר כי לשם הכרעה במחלוקת, היה עליו לקבוע האם בתו של התובע חבה כלפיו חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין. הודגש כי לא הייתה משמעות לטענות הדיוניות של הצדדים לנוכח יחסי הקרבה שבין התובע לבתו. על פי הראיות, התובע החליק במהלך הרחצה. לא הוכח כי היה קיים גורם נוסף שתרם להחלקה, לרבות ליקוי בטיחותי או פגם תכנוני הנדסי. קרי, התובע טען נגד התממשות סיכון ההחלקה, אשר היה קיים בכל בית, רק בשל המצאות מים ברצפת חדר האמבטיה.

נפסק כי הימצאות המים טבעית לפעולת הרחצה ולכן גם אם היה ניתן לצפות בפועל את סיכון ההחלקה, מבחינה נורמטיבית לא היה ראוי לצפות סיכון זה לאור המדיניות המשפטית. דהיינו, לדעת השופט, לו היה נקבע כי קמה חובת זהירות קונקרטית במקרה זה, כל בעל נכס פרטי היה מחויב להתקין בביתו אמצעי זהירות למניעת מימוש סיכון ההחלקה כלפי כולי עלמא.

אפשרות זו לא הייתה מעשית ולכן נדחתה. בנוסף, התובע יכול היה לצפות את התהוות המים בחדר האמבטיה. התהוות זו לא התרחשה בשל מעשה או מחדל הבת ולכן לא הוכח כי היא תרמה לסיכון ההחלקה באופן שהצדיק הטלת אחריות עליה. לדעת השופט, גם שיקולי הרתעה הצדיקו שלא להטיל על הבת הנתבעת אחריות. שכן, ניתן היה להניח כי קרובי משפחה, לרבות בתו של התובע, ינקטו ממילא אמצעי זהירות על מנת למנוע פגיעה בבני משפחתם.

לכן, לא היה צורך בהתערבות מוסדית בעניין. לבסוף, הובהר כי התובע הודה שהכיר את בעיית התהוות המים ברצפת חדר האמבטיה. על כן, השופט טען שהיה עליו לנקוט משנה זהירות ולנהוג בערנות בגמר פעולת הרחצה. משלא עשה זאת, לא היה לו להלין אלא על עצמו. בסופו של יום, התביעה נדחתה.