בקשה לתובענה ייצוגית נגד חברת החשמל

בית המשפט דחה את בקשת המדינה לדחות על הסף את בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית נגדה. לטענת המדינה, גביית הכספים הלא חוקית בגינה הוגשה בקשת התובענה הייצוגית הופסקה טרם הגשת הבקשה. לכן, מכוח סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, דרכו של המבקש הייתה חסומה. השופט דחה טענה זו וקבע כי במקרה זה, הפסקת הגבייה לא נבעה מהגשת הבקשה לאישור התובענה אלא מסיבות אחרות. כלומר, תנאי סעיף 9(ב) לא חלו במקרה דנן וזכותו של המבקש לא נשללה. מדובר אפוא בדחיית בקשתה של המדינה מבית המשפט לדחות על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדה.

המבקש ביקש להגיש תובענה ייצוגית נגד חברת החשמל ומדינת ישראל בגין גביית מס בהיקף של מיליוני שקלים בשנה שלא כדין, במסווה של העלאת תעריפים לצריכת החשמל, אשר על פיהם חויבו תושבי המדינה צרכני החשמל. תובענה זהה הוגשה בעבר על ידי המשיב, אך בשל כניסתו לתוקף של חוק התובענות הייצוגיות בשנת 2006, הוא נאלץ להגיש את הבקשה נגד המדינה מחדש, במסגרת תובענה מנהלית. את התובענה נגד חברת חשמל לא היה צריך להגיש מחדש והיא התבררה בהליך נפרד.

טיעוני הצדדים

לדעת המדינה, חוק התובענות הייצוגיות שולל אישור תובענות אלו בעניין השבת כספים שנגבו שלא כחוק מהציבור, כאשר הרשות שגבתה אותן חדלה מעשיית פעולה זו. זאת על פי סעיף 9(ב) לחוק. לכן, לאור העובדה שהמדינה הפסיקה לגבות מהציבור תוספת תשלום באמצעות חשבון החשמל עוד לפני שהחוק החדש נכנס לתוקף והתובענה הנוכחית הוגשה, לא היה מקום לאשר את בקשת הגשת התובענה הייצוגית.

לדעת המבקש, סעיף 9(ב) לחוק לא חל במקרה זה. שכן, אמנם הגבייה הבלתי חוקית נפסקה, אך הדבר לא נבע מהגשת התובענה אלא משום שהמטרה שבגינה נגבו הכספים הושגה. לדעת המבקש הכספים נגבו על מנת לממן את פנסיית עובדי חברת החשמל. משמולאה מכסת עתודת הפנסיה שלהם, לא היה עוד צורך בגבייה הלא חוקית.

דיון והכרעה - נדחתה הבקשה שלא לנהל את התביעה כתביעה ייצוגית

השופט הבהיר כי סעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות מונע אישור תובענה ייצוגית נגד המדינה בעניין השבת כספים שנגבו בניגוד לחוק, כאשר הרשות חדלה מגבייה זו תוך 90 יום. מטרת הסעיף הינה לאפשר לרשויות המדינה לתקן את טעותן. זאת על מנת למנוע חיוב גורף להשבת סכומי הכסף שנגבו בתקופות קודמות באמצעות מתן פסק דין נגד הרשות.

כלומר, צמצום הפסדים כספיים לרשות שהיו עלולים להיגרם כתוצאה מקבלת תובענה ייצוגית נגד הפעולה. עם זאת, השופט קבע כי על פי לשון החוק, לא כל הפסקת גביית כספים שנעשתה שלא כדין על ידי הרשות חסמה את הדרך להגשת תובענה ייצוגית נגדה. על ההפסקה היה להיעשות תוך 90 ימים לאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה.

לשיטת השופט, הסעיף יצר קשר מובהק בין הפסקת גביית הכספים לבין הגשת התובענה הייצוגית וההכרה בה. כלומר, הפסקת התביעה לא הייתה שוללת את זכותו של המבקש לתבוע את הרשות, אך לא באמצעות תביעה ייצוגית. שכן, לא היה מקום לסבור כי המחוקק ביקש לשלול לחלוטין את קיומה של עילת השבה נגד הרשות, מקום בו היא פעלה בניגוד לחוק.

במקרה זה, נקבע כי לא היה קשר בין הפסקת הגביה שנעשתה בתחילת שנת 2006, לבין הגשת בקשת התובענה שהוגשה לאחר כניסת חוק התובענות הייצוגיות לתוקף. לכן, לא היה ראוי למנוע מהמשיב את ניהול התובענה הייצוגית נגד הרשות מכוח סעיף 9(ב) לחוק, כטענת המדינה. כלומר, בקשת המדינה לדחות את אפשרות ניהול תובענה מסוג זה נגדה נדחתה.