תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי תא סטונדטים של מפלגת העבודה

בית המשפט קיבל תביעה של הוצאת ספרים מוכרת בגין הפרת זכויות יוצרים. השופט קבע כי זכויותיה של התובעת הופרו עת הנתבע השלישי שכפל והעתיק את ספרה ומכר אותו בסכום נמוך, ללא רשותה. הנתבעות הראשונה והשנייה נמצאו גם הן אחראיות בהפרה תורמת, שכן הן מימנו את צילום הספר ולא מנעו את הפצתו.

יש לכם שאלה?

פורום קניין רוחני

התובעת טענה כי הנתבעים שכפלו, הפיצו ומכרו ספר שהוצא על ידה. בנוסף, התובעת טענה כי היא הייתה בעלת זכות היוצרים של הספר וצילומו נעשה ללא הרשאתה, תוך הפרת זכויותיה. לשיטתה, הנתבע השלישי הוא שהיה אחראי למכירתו והפצתו של הספר בחסות הצגתו כמקראת לימודים. רוכשי המקראה היו סטודנטים של הנתבעת השנייה, והמכירה נערכה בתחומה. הנתבעות ידעו על הפרת זכויות היוצרים, אך לא פעלו על מנת למנוע זאת. היא הוסיפה וטענה כי הנתבע השלישי, מוכר הספר, פעל בחסות הנתבעת הראשונה – מפלגת העבודה. שכן, המוכר היה שייך לתא מפלגתי בו הנתבעת הראשונה הביעה תמיכה בעבר והייתה מעורבת בפעילותו. בנוסף, התובעת הגישה תלונה למשטרה נגד מוכר הספר, שהודה בביצוע העבירה, הורשע וחויב בעבודות שירות.

דיון והכרעה - מדובר בהפרת זכויות יוצרים

השופט חילק את הדיון למספר חלקים. ראשית, נבחנה שאלת אחריותה של הנתבעת הראשונה, מפלגת העבודה. לאחר שמיעת העדויות השונות, השופט קבע כי אמנם הנתבעת מימנה באופן חלקי את פעילות התא המפלגתי מטעמו נמכר הספר, אך מימון זה לא יצר יחסי שליחות. לכן, לא קמה לנתבעת הראשונה אחריות ישירה להפרת זכויות התובעת, אולם הייתה לה אחריות תורמת.

באשר לאחריותה של הנתבעת השנייה, האוניברסיטה בה נמכרו הספרים, הוחלט כי גם לה הייתה אחריות תורמת. שכן, לאורך שנים הייתה ידיעה כי במוסד נמכרו ספרים שהפרו זכויות יוצרים אך לא ננקטו פעולות למנוע זאת. השופט קבע כי הנתבעת החליטה להתעלם ממצב זה באופן מודע ומבחירה. בכך, היא לא עשתה דבר כדי לסכל את הפרת זכויות היוצרים. לאחר מכן, השופט בחן האם התקיימו במקרה זה תנאי דוקטרינת ההפרה הקודמת, כפי שנקבעו בפסיקה.

ראשית, נקבע כי עותקי הספרים שנמכרו הפרו את זכויות היוצרים של התובעת ללא הסכמתה. שנית, הנתבעות סייעו להפרה על ידי אישור הדפסת וצילום הספרים בשטח האוניברסיטה ומכירתם. בנוסף, ניתנה תמיכה כלכלית לפעילות הנתבע השלישי, שמכר את הספרים על ידי הנתבעת הראשונה. התנאי השלישי היה ידיעת בעל המקרקעין או מחזיק השטח שבתחומו התרחשה ההפרה על דבר ביצועה.

גם תנאי זה התקיים במקרה דנן, לאור העובדה שהנתבעת השנייה העמידה לרשות מוכר הספרים את מתקניה לצורך הצגת הספרים והפצתם. בנוסף, הייתה ידיעה אודות רכישת הספרים על ידי הסטודנטים ולא ננקטו פעולות למנוע זאת. התנאי הרביעי והאחרון התקיים גם הוא – הנתבעות בחרו שלא למנוע את הפרת זכויות היוצרים, למרות שהיו יכולות לעשות זאת בקלות.

על כן, נקבע כי הנתבעת הראשונה והשנייה הפרו את זכויות היוצרים של התובעת בהפרה תורמת. אחריותו של מוכר הספר הוכחה מכוח הודאתו בביצוע העבירה במסגרת ההליך הפלילי. לכן, הוא נמצא אחראי באחריות ישירה להפרת זכויות היוצרים. התובעת האשימה את הנתבעים מכוח דיני הנזיקין וטענה לרשלנות והפרת חובה חקוקה. השופט קבע כי התקיים קשר סיבתי בין מעשי הנתבעים לנזקה של התובעת ולהפרת חובה חקוקה, אולם, לא היה ניתן לקבוע את סכום הנזק המדויק. משכך נפסק לה פיצוי סטטוטורי בגין ההפרה שהוכחה. בסופו של דבר, הנתבעים חויבו בתשלום 20 אלף ₪, ביחד ולחוד לתובעת.