ערעור לבית המשפט העליון בעבירת העמדת רכב וחנייתו

לאחר שניתן פסק דין על ידי הערכאה הראשונה בה ההליך נידון, לכל אחד מהצדדים זכות ערעור לערכאה אחת גבוהה יותר. כך, לדנים בבית המשפט השלום זכות ערעור למחוזי ולמי שדן במחוזי, זכות ערעור לבית המשפט העליון. אם אחד מהצדדים מעוניין לערער על התוצאה של ערכאת הערעור, עליו להגיש בקשת רשות לכך לערכאה גבוהה יותר. בקשות אלו לא מתקבלות לעיתים קרובות, אלא רק כאשר ישנה סוגייה משפטית או ציבורית בעלת עניין לכלל החברה. להלן דוגמא לבקשה מעין זו.

יש לכם שאלה?
פורום תעבורה
פורום פלילי

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בעניינו. ראשית המקרה בהרשעת המבקש בעבירה של העמדת רכב במקום שהחניה בו נאסרה על פי הוראת תמרור. המבקש חויב לשלם קנס בסך 250 ₪ במסגרת הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים. יש לציין שאדם נוסף, שהיה רשום כבעל הרכב, הועמד לדין גם כן בגין עבירה זו. אולם, לנוכח אי הבהירות בעניין מועד ביצוע העבירה, הוא זוכה והמשיבה חזרה בה מהתביעה נגדו.

המבקש ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים. לשיטתו, בשל העובדה שאדם אחר זוכה מאותה עבירה, עמדה לו ההגנה של "סיכון כפול". הגנה זו נדחתה בבית המשפט לעניינים מקומיים. כמו כן, המבקש טען שמשקל הראיות בעניינו היה דל, בין היתר בשל אי הנצחת התמרור שאסר על החניה במקום והסתירות בגרסת הפקח.

החלטת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע שבית המשפט לעניינים מקומיים ביסס פסק דינו על קביעות עובדתיות מוצקות, שלא היה מקום להתערב בהן. כמו כן, נפסק שלמבקש לא עמדה טענת ההגנה של "סיכון כפול", היות והוא לא זוכה בהליך הקודם. לפיכך, הוגשה בקשת רשות הערעור הנ"ל.

במסגרת בקשה זו, המבקש חזר על טענותיו הקודמות והדגיש שלשיטתו, מי שזוכה בעל הרכב מאותה עבירה של חניה על המדרכה לנוכח אי הבהירות באשר למועד ביצוע המעשה, הייתה צריכה לעמוד לו ההגנה מפני "סיכון כפול". בנוסף, נטען שבשל חולשת ראיות התביעה, הערכאות הקודמות היו צריכות לזכותו.

החלטת בית המשפט העליון

לאחר עיון בחומרים ובנימוקי המבקש, השופט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור. הודגש שרשות זו ניתנת רק במקרים חריגים בהם עולה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, שחורגת מההליך הפרטי שנוהל בין הצדדים. במקרה זה, למרות ניסיונות המבקש להציג את בקשתו כסוגיה משפטית עקרונית בתחום המשפט הפלילי, לא נמצאה כל עילה שהצדיקה דיון נוסף בתביעה.

מעבר לכך, השופט קבע שהיה ראוי לדחות את הבקשה גם לגופה. שכן, טענת המבקש בדבר הסיכון הכפול נדחתה על ידי הערכאות הקודמות, על סמך נימוקים משפטיים ראויים. באשר לחולשת הראיות, הרי שבית המשפט לעניינים מקומיים הוא שבחן אותן וקבע שהן היו מהימנות דין על מנת להוכיח את אשמת המבקש. גם בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בנושא ולכן, לא הייתה הצדקה לבחינה נוספת על ידי ערכאה שלישית. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.