לפי חוק בתי המשפט, שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעלי הדין, שישנן נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בעת ניהול המשפט. כמו כן, החוק מגדיר עילות פסלות ספציפיות כגון מצב בו לשופט עניין אישי בהליך ובתוצאותיו. במידה שמי מבעלי הדין מגיש את בקשת הפסלות, השופט אותו מבקשים לפסול דן בנושא תחילה. דוגמא לדיון בבקשה מעין זו, בפסק הדין הבא.


רקע


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה לפסלות שופט. הרקע לבקשה כדלקמן: בהליך קודם שנוהל בין הצדדים, השופט דחה תביעה של חברה בה הנתבע הועסק כמנהל, שהוגשה נגד המשיבה. בנוסף, השופט פסק הוצאות משפט גבוהות לזכות המשיבה. באותו הליך, השופט הביע דעתו אודות מהימנות עדותו של הנתבע.

 

לאחר מכן, המשיבה הגישה בקשה להרמת מסך ולחיוב הנתבע בתשלום הוצאות המשפט שנפסקו לה, באופן אישי. אולם, הנתבע טען שבנסיבות המקרה, השופט היה מנוע מלדון בתביעה להרמת מסך באופן הוגן, ולו מפני מראית הצדק. זאת בעקבות מסקנות השופט אודות מהימנות הנתבע. מנגד, המשיבה סברה שלא הייתה עילה אובייקטיבית לפסילת השופט.


החלטת השופט


לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט החליט לפסול עצמו מלדון בתביעה להרמת מסך. העיקרון שעמד מאחורי החלטה זו היה עשיית משפט צדק. שכן, השופט כבר דחה בעבר את קו הגנתו של הנתבע, וקבע קביעות אודות מהימנותו, ואלו היו עשויות להשפיע גם בהליך הנוכחי. השופט ציין שלאור נסיבות אלו, לא היה מקום להעמיד אותו בפני מבחן, פן יעלו טענות שלא נעשה משפט צדק. זאת למרות שמקצועיותו לא הוטלה בספק. לאור האמור לעיל, השופט פסל עצמו מלשבת בדיון בתובענה והעבירה למוטב אחר.