ההסדר המשפטי החולש על עריכת הימורים בספורט מעוגן בחוק להסדר הימורים בספורט, תשכ"ז – 1967. מכוח חוק זה, הוקמה המועצה להסדר הימורים בספורט. גוף זה מוסמך לארגן ולערוך הימורים על תוצאות משחקי ספורט. את אופן עריכת ההימורים יש להסדיר בתקנות מיוחדות, באישור השרים וועדת הכספים של הכנסת. דיון בנושא התקנות ודרך הפעלת משחקי ההימורים, ניתן לראות בפסק הדין דנא.


רקע


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה נגד המועצה להסדר הימורים בספורט. על פי העובדות שנטענו בכתב התביעה, התובע שיחק במשחק "ווינר" שהוצע על ידי הנתבעת, תאגיד סטטוטורי שהוסמך בחוק לערוך הימורים על תוצאות משחקים ותחרויות ספורט. כאמור, התובע שיחק במשחק "ווינר" ולצורך כך, הוא רכש טפסי משחק בשווי 15,000 ₪. התובע הצליח לנחש נכונה את תוצאות המשחקים בטפסים אלו אולם, הוא איבד את המסמכים. כאשר הצליח לאתרם, הוא פנה לנתבעת בבקשה לכבד את זכייתו. אולם, מאחר וחלפו למעלה משישה חודשים מיום הזכייה ועד לפנייה, הנתבעת סירבה לממש את הטפסים.


במקרה אחר, התובע רכש טפסי משחק בשווי 32,000 ₪ וניחש תוצאות של חלק מהמשחקים נכונה. באשר ליתר המשחקים – הם בוטלו בשל מזג אויר קשה ולכן, גם ההימור עליהם בוטל. משכך, התובע פנה לנתבעת וביקש לממש את זכייתו. אולם, האחרונה סירבה וטענה שבהתאם לתקנות הסדר ההימורים בספורט, התובע לא היה זכאי לסכום הזכייה לאור ביטול חלק מהמשחקים. עם זאת, הנתבעת הסכימה להשיב לתובע את סכום ההימור. קרי, 32,000 ₪. בעקבות שני מקרים אלו, התובע פנה לבית המשפט.


הכרטיס הראשון


בפתח הדיון, השופטת הבהירה שלפי החוק להסדר הימורים בספורט, זכות המשתתף לקבל את סכומי זכייתו פוקעת עם תום שישה חודשים מהמועד האחרון לקבלת ההימורים. קרי, משחלפו שישה חודשים מיום ההימור האחרון, התובע לא היה זכאי עוד לממש את זכייתו. על כן, לכאורה, הרי שהנתבעת פעלה כדין כשסירבה לממש את זכיית התובע. אולם, לטענת התובע, התעקשות הנתבעת שלא לכבד את זכייתו עלתה לכדי הפרה של עיקרון תום הלב. מנגד, הנתבעת טענה שעמידתה על זכותה החוזית לא הוותה חוסר תום לב.


השופטת קבעה שבמקרה זה, התנהלות הנתבעת לא עלתה לכדי חוסר תום לב. עם זאת, היא פסקה שהיה ראוי לבחון את החוזה שנחתם בין הצדדים, כפי שהופיע על גב הקבלה שניתנה לתובע. במסגרת חוזה זה נאמר שהקבלה הייתה תקפה לפרק זמן של שישה חודשים מיום קיום מחזור ההימורים ולאחר תקופה זו, המועצה הייתה רשאית להשמיד את נתוני ההימור. השופטת קבעה שבמשפט זה לא נאמר דבר אודות פקיעת תוקף הזכייה או מניעת האפשרות מהזוכה לתבוע את זכייתו בתקופה העולה על 6 חודשים מיום קיום מחזור ההימורים.


לא זו אף זו, במקרה זה, המועצה לא השמידה את נתוני ההימורים ולכן, לא הייתה כל מניעה חוזית, משפטית או אחרת לבדוק את נכונות פרטי הכרטיס הזוכה ולשלם לתובע את המגיע לו. יתרה מזאת, התובע ביקש לממש זכייתו כשבועיים לאחר חלוף ששת החודשים. השופטת קבעה שבמקרה זה, האיחור לא עלה לכדי פגיעה בנתבעת ובהסתמכותה על המצב הקיים. לפיכך, הנתבעת חויבה לשלם לתובע את סכומי זכייתו בכרטיס שנרכש בסך 15,000 ₪.


הכרטיס השני


גם במקרה זה, החלטת הנתבעת לבטל את ההימור התבססה על החוק להסדר הימורים בספורט והתקנות שנקבעו בנושא. הנתבעת הוסיפה שהמטרה בביטול הימורים אלו הייתה למנוע מצב בו המהמר ידע אודות תנאי מזג האוויר הקשים וביטול המשחק, טרם ההחלטה על כך הגיעה לידי הראשונה. כלומר, למנוע מצב בו המהמר ניצל את הידע שהיה ברשותו על מנת להפיק רווח נוסף שלא כדין.

 

השופטת קבעה שנימוק זה היה סביר, בפרט מאחר והנתבעת פעלה לאורו של החוק. על כן, נקבע שלא נפל כל פגם בביטול ההימור. כך או כך, הרי שהנתבעת אף הביעה נכונות להשיב לתובע את הסכומים אותם השקיע ברכישת כרטיסי המשחק ולכן, האחרון כלל לא ניזוק מההחלטה. בסופו של דבר, התביעה התקבלה רק באשר לכרטיס המשחק הראשון.